האנשים השקופים – תגובה למאמרו של עו"ד אבי ניסנקורן על העובדים הזרים

מאמרו של אבי ניסנקורן מציג היבטים משפטיים שונים של סוגיית העובדים הזרים. ראוי לזכור, עם זאת, כי זוהי סוגייה מורכבת, שיש לה השלכות חברתיות וכלכליות עמוקות, מעבר לפסיקת בתי-המשפט (שמטפלים, ראוי לזכור, רק בעניינים שמגיעים אליהם, בעוד כאן מדובר באוכלוסיה חלשה וחסרת נגישות אמיתית לבתי המשפט). זאת ועוד, המדיניות השיפוטית אינה עשויה מיקשה אחת, וניתן למצוא גם פסק-דין של ביהמ"ש העליון מחודש ספטמבר 2000 (ע"א 3375/99 אקסלרד נ' צור שמיר, חברה לביטוח) שבו קבע השופט אור כי ראוי להעסיק עובד סיעודי זר על-פני עובד ישראלי, לאור עלותו הנמוכה יותר ולאור העובדה ששהותו בארץ היא רק למטרת הסיעוד (להבדיל מהעובד הישראלי שיש לו, לדברי השופט אור, "פיתוי מתמיד", רחמנא ליצלן, לשהות במחיצת משפחתו). זוהי דוגמא לפסיקה שהפנימה, כך נדמה, את נפלאות הגלובליזציה, ובפרט את יתרונות העבודה הזולה המיובאת. פסיקה כזו תוביל, בסופו של דבר, לשחיקה נוספת בשכרם של עובדי הסיעוד הישראלים ולהעמקת התלות בעובדים הזרים.

חקיקת העבודה בישראל אמנם מתקדמת, אולם מרביתם של חוקי המגן נשארים על הנייר, בעיקר בכל הנוגע לעובדים הזרים. האכיפה היא מינימלית ולכן, קיומו של איסור על החרמת דרכונו של העובד הזר, למשל, אינו מצמצם את תופעת העבדות המודרנית של כבילת עובדים למעבידיהם. יתרה מזו, עובד זר שמחליט, כמו תום סויאר, להימלט מבעליו, הופך באחת ל'שוהה בלתי-חוקי' שגם המשטרה מצויה בעקבותיו. האנשים השקופים של דרום תל-אביב, האוכלוסיה החלשה ביותר בישראל, אינם יכולים באמת להנות מנאורותה של המדינה שאת בתיה הם בונים ושאת שדותיה הם חורשים.

מעבר לשאלות המשפטיות, אסור לשכוח את ההקשרים החברתיים ובעיקר הפוליטיים  של הסוגייה. הגידול הניכר במספרם של העובדים הסיניים – העומד ביחס הפוך לשכרם הנמוך (בפרשת "סולל בונה" שהתפוצצה לאחרונה – לאחר שמשרד העבודה והרווחה החליט סוף-סוף להוציא את יחידת הפיקוח שלו מהבוידעם – הסתבר שהפועלים הסיניים שהעסיקה החברה זכו לשכר נדיב של 60 ש"ח לחודש) – נובע, מן הסתם, גם מאינטרסים מדיניים של חיזוק היחסים בין ישראל לסין. היבט חשוב לא פחות של התופעה נעוץ בניסיונן של כל הממשלות לדחוק החוצה את העובדים הפלסטיניים. ניסיון זה שנעשה לכאורה רק משיקולים בטחוניים, מחליש בצורה ניכרת את הכלכלה הפלסטינית ומונע ממנה התייצבות ופיתוח, דבר העשוי, בסופו של דבר, לחתור תחת סיכויי הצלחתו של כל הסדר מדיני שיושג. ריסוקה של הכלכלה הפלסטינית בוודאי שגם אינו תואם את מחויבותה של ישראל ככוח כובש לדאוג לצורכי האוכלוסיה האזרחית. עוד כדאי להזכיר גם כי סביב הבאתם של העובדים התפתחה תעשיית "מאכערים" ענקית שמגלגלת מיליונים באמצעות "גזירת קופון" מן העובדים האומללים, שנדרשים לשלם אלפי דולרים תמורת הזכות לעבוד בארץ הקודש. כדאי לקרוא בהקשר זה גם את מאבקיהם המתוקשרים של החקלאים שמצליחים מדי מספר חודשים לשכנע את הממשלה בנחיצות הבאתם של עובדים זרים נוספים; מאבקים אלו הפכו לקלים יותר מאז שיושב-ראש הלובי החקלאי (למעשה, גם אם לא להלכה) מכהן, במקביל, גם כראש הממשלה (ואשר מעסיק בחוותו, כך נתבשרנו לאחרונה, 16 עובדים זרים).