תופעת המעבר של ארגונים וחברות מידי המדינה למגזר השלישי או לבעלות פרטית היא תופעה נפוצה בחברה הישראלית. ההגמוניה הסוציאליסטית כביכול ששלטה במדינה במרבית שנותיה, הולכת ומפנה את מקומה לרעיונות השוק החופשי הקפיטליסטי בקצב מסחרר. השינויים הללו, נתנו אותותיהם במישורי חיים מגוונים, ובכלל זה בתחום אספקת שירותי תרבות, פנאי וספורט. מאמרו של אודי מנור בגליון 'חברה' מספר 10, מתארת את השפעת השינויים הללו על תחום ספורט מרכזי (אם לא המרכזי) בארץ ובעולם – הכדורגל. מאמרו של מנור, כמו גם שלושת הספרים שפרסם בשנים האחרונות פרופסור אמיר בן פורת, הולכים ומוציאים את הכדורגל מתדמית "22 הטיפשים שרצים אחרי כדור" ומקדמים אותו למקומו הראוי בשיח התרבותי והסוציולוגי.
מנור מעלה במאמרו שתי טענות לגבי הכדורגל המודרני אותן ברצוני לבחון: האחת היא כי הכדורגל הישראלי מהווה כיום מסלול עוקף חינוך (ועוקף דמוקרטיה) והשניה היא כי הוא מהווה יסוד "מפרק חברה": הכדורגל הפך לכלי שרת בידיהם של בעלי הקבוצות הקפיטליסטים לקידום ענייניהם הפרטיים על חשבון טובת החברה. אך האם המעבר של קבוצות הכדורגל לידיים פרטיות הופך בהכרח אותן ואת כל הקשור להן למכונה קפיטליסטית משומנת שכל תפקידה הוא להכניס עוד ועוד כספים לידי בעלי הקבוצות? אני רוצה להראות כאן שלא כך הוא הדבר. טענתי היא כי גם (ואולי בעיקר) כיום הכדורגל משמש יסוד בונה חברה מיוחד במינו.
אתה רוצה לשחק כדורגל? אתה צריך גם ללמוד
מנור טוען כי בתי הספר לכדורגל שמקימות הקבוצות הגדולות חדשות לבקרים באזורי הפריפריה מעבירים מסר לפיו ההצלחה על הדשא תאפשר לילדים לוותר על השכלה ומאבק על זכויותיהם ותזניק אותם היישר אל העושר והפרסום ("הצד הזכרי של תחרויות היופי המקומיות"). בלבו של כל ילד חובב ספורט מצוי החלום, לעלות על כר הדשא מול אלפי האוהדים – להיות כוכב. רובם המכריע אינם מגשימים זאת. אך מבדיקה שערכתי בבתי הספר לכדורגל של אגודת 'הפועל תל אביב' המצב לאשורו שונה מזה שמתאר מנור.
בחמש השנים מאז נרכשה הקבוצה מידי ההסתדרות הוקמו 170 בתי ספר לכדורגל של הפועל ת"א בהם לוקחים חלק כ 10000 ילדים. משה תאומים, מבעלי הקבוצה, מתאר את הפעילות כ"תנועת הנוער השלישית בגודלה בארץ" (בראיון שערכתי איתו בקיץ שעבר). את בתי הספר לכדורגל שמתמקדים בפריפריה – יישובי קו העימות בצפון, ערים וכפרים ערביים ובדואים, נוער אתיופי בחדרה ורמלה, "פנימיות הילד החוסה", כלא השרון ועוד – לא הקימה הקבוצה כשפעלה תחת המטרייה של הסתדרות העובדים הכלליים לארץ ישראל, אלא דווקא לאחר שעברה תהליכי הפרטה ו"מסחור" ונרכשה על ידי יזמים פרטיים. מנהלת השיווק של הקבוצה, טל תאומים, בראיון שערכתי איתה, רואה את הפעילות כ"ניסיון לעשות את החברה שלנו טובה יותר ולעשות זאת בעזרת הכדורגל". היא מדגישה את הפריסה באזורים החלשים של החברה הישראלית לקידום החינוך וכאלטרנטיבה לעולם הפשע.
ייתכן מאוד כי מטרתו של פרויקט זה אינה אלטרואיסטית כלל וכלל ותרומתו לתדמיתם, ומכאן גם לעסקיהם, של בעלי הקבוצה ברורה. אלא שקשה לומר שהפרויקטים שמפעילה הקבוצה בפנימייה לנערים חוסים או בכלא השרון מעוררים בחניכים תקווה ממשית, כמאמרו של מנור, לוותר על חינוך ולהיות לדיוויד בקהאם. גם בבתי הספר ה"רגילים" המצב שונה. מפרויקט הכדורגל ברהט לא יצא בחמשת שנות קיומו ולו שחקן אחד לקבוצות הנוער או הנערים (שלא לדבר על הבוגרים) של הפועל ת"א, אך הקבוצה ממשיכה לממן אותו. זאת ועוד, חניכי הפרויקט, וכמוהם גם בבתי הספר האחרים, מחויבים ללמוד בבית הספר ולהופיע לשעורי העזר אותם מפעילה הקבוצה ("אתה רוצה לשחק כדורגל? אתה צריך גם ללמוד" כדבריה של טל תאומים). על פי עדותו של עיסא אבוראיש, מנהל הפרויקט, התכתיבים שהוא מקבל מתמקדים אך ורק בתחום החינוכי והאידיאולוגי: להפנים שיתוף פעולה, חשיבות ההשכלה, שמירה על הסביבה, שאיפה לשלום (למשל באמצעות החובה להשתתף במשחקים מול קבוצות יהודיות) ולא בדרישה "לייצר שחקנים".
על ידי האוהדים ולמענם
אך חשובה לא פחות העובדה כי רוב המעורבים בכדורגל אינם נמצאים על כר הדשא. עשרות אלפי אוהדים יושבים ביציעי הקבוצות ועוד מאות אלפים צופים במשחקים אל מול מסך הטלוויזיה. הם המשפיעים, וללא ספק המושפעים, הגדולים מעולם הכדורגל על היבטיו החברתיים והתרבותיים. כמי שנמצא ביציעים ומעורב בנעשה שם קשה לי להצטרף לקביעתו של מנור כי נעשה כאן תהליך של "כרסום הולך ומעמיק בתחושת ההוגנות וההדדיות שבלעדיהן לא ניתן לקיים חברה חופשית". אינני מתכחש לתופעות הגזענות והאלימות ששוררות בחלק מיציעי הכדורגל. זוהי תופעה שחובה להיאבק בה. עם זאת, ניסיון להבין את הנעשה ביציעים דרך עיתונות מתלהמת וטלוויזיה שטחית מפספס, לטעמי, תהליך מרתק של היווצרותן של קבוצות אוהדים מעמיקות, מרדניות וסולידאריות מכל קצוות האוכלוסייה. קבוצות אלא צומחות מלמטה על ידי האוהדים ולמענם.
שיטוט קצר באתר האינטרנט של אוהדי הפועל ת"א שווה יותר מאלף מילים. 'אמנת האוהדים' היא מסמך סוציולוגי מרתק (קישור לאמנה ניתן למצוא דרך דף הבית של האתר www.hapoelta.com), שניים מסעיפיה אוסרים על שימוש במושגים גזעניים או באלימות פיזית במגרש ומחוץ לו! סעיף אחר יוצא נגד תופעת הספסרות שמונעת מאוהדים אחרים את הזכות לצפות במשחק, האוהדים מבקשים לפעול במקום בו נכשלת כבר שנים משטרת ישראל. יש להדגיש כי זוהי אמנה שצמחה מתוך האוהדים והתקבלה על דעתם של יותר מאלף אוהדים באמצעות הצבעה על כל סעיף באתר האינטרנט. מועדון האוהדים יצא בתחילת העונה במבצע התרמות לאוהדים מעוטי יכולת לרכישת מנויים, עוד יוזמה שבאה מלמטה. מעניין לא פחות הוא השיח שהתנהל בפורום האוהדים ערב ה"דרבי" ובו קריאה לאוהדים להביא מצלמות ולתעד את שוטרי המג"ב במידה ואלה נוהגים באלימות מופרזת כנגד האוהדים.
אוהדי הפועל ב"ש מארגנים דרך אתר האינטרנט שלהם (www.hb-7.com) טורניר כדורגל של האוהדים ולמענם (ואף מופיע בו קישור לפעילות קהילתית שעדיין אינו פעיל) ואוכל להמשיך ולהביא כאן דוגמאות לשיח מרתק וסובלני למדי על מגוון נושאים חברתיים, פוליטיים ותרבותיים. דווקא בעידן המסחור והקפיטליזציה נהיה הכדורגל, בעיקר דרך אתרי האינטרנט של האוהדים, למקור ליוזמה והשתתפות לקבוצות בעלות רגש סולידריות חוצה דת, מעמד או מין.
כדורגל וסולידאריות
לכדורגל כוח עצום. ביציעי הקבוצות אוהבת העיתונות להדגיש את הגזענות והשנאה לשונה ואלה אכן קיימים בממדים נרחבים ואין להמעיט בסיכון שהם מהווים לשלום החברה. אולם באותו המקום, כמו גם בבתי הספר לכדורגל, טמון סיכוי אדיר. ההתארגנויות העממיות הללו יכולות ללמד אותנו על סוג חדש ושונה של התאגדויות אזרחיות. לא המודל האינטימי של רוברט פטנם המתנה את היווצרותו של הון חברתי אך ורק בשיתוף פעולה קהילתי מקומי מנותק מאינטרסים מסחריים או פוליטיים, שכן אלו קהילות שמנצלות את טכנולוגיית תקשורת המחשבים ליצור סולידריות בין אנשים שכלל לא מכירים אישית זה את זה. זהו גם לא המודל של אורי בן אליעזר הטוען כי ארגוני חברה אזרחית הם אך ורק אלו המציעים השקפת עולם אלטרנטיבית כוללת ובלתי מתפשרת, אך בכל זאת הוא מייצר הון חברתי משמעותי.
אולי דווקא מהכדורגל המושמץ נמצא סיכוי לבנות חברה פלורליסטית, סולידארית, שפויה, דמוקרטית ואולי גם מאושרת יותר. אני מאמין שהכדורגל שתרם בעבר רבות לחיזוק הסולידריות הלאומיות הישראלית, מסוגל לתרום כעת לחיזוקה של החברה.