יקירתי! בדרך כלשהי צורפתי להפלגה של אוניית משא המיוחדת אשר העבירה את מרתף היין של הוויטיקן לצ'ילי. האונייה הייתה יפיפייה, מעשה ידי אומן, כולה עשויה מעץ אדמדם, וכך, סמוקה ומתאמצת לכאורה, שטה אוניית המשא שבקרקעיתה האוצר שהופקד במחסן הקירור. מתחת לחלון עגול וקטן, עינו התמימה של הרקיע, שכבו עשרות בקבוקים. אילו אוצרות! מי יאמין? ארבע בקבוקי לוכסנבורג, בציר 52! רוז'ה בזיוויאן (מקורי!!!) נלוש בתוך גליל הזכוכית. ויותר מכל – פיזיון מצ'ילי, 1873! כל יום היינו נכנסים בדממה וכולאים את נשימותינו, אני וקברניט האונייה. צעדנו כפופים, כף ידו המצביעה שוב ושוב בהתרגשות על אחד הבקבוקים, זקנו ושערותיו הלבנות, פיו פעור דרך קבע – תמונות אלו חזרו על עצמן. זמן רב בילינו שם, מגששים, עומדים זה מול זה, אילמים נוכח הבקבוקים הקסומים. לא העזנו לעשות דבר, עד שבשעת בין ערביים מצאנו בקבוק רוזיני ריק. בלי לומר הרבה נטלנו גם אנחנו כמה בקבוקים. עלינו לסיפון והתיישבנו בשני כסאות עץ. נשמתי באושר את האוויר שמסביבי. המפרשים בערו באורות שקיעה. בשעות צהרים מופלאות אלו לגמנו לגימה הראשונה מבציר לוכסנבורג, 52! אני זוכר – הרעדתי שוב ושוב את נחירי מעל הכוס והממ! הכוסית הבאה התמלאה מרוזיליטו 1934. הוספנו לשתות, בימים הבאים. ישבנו זה מול זה, עד לשעות הערב. עד שבשעה ערב רוגעת אחת הבחנו במגדלור 'היוצא' מאחורי התורן. נפלנו זה בזרועות זה – קברניט האונייה ואני. החשמן, המופקד על האונייה מטעם הכנסייה – שזה עתה ראיתיו בפעם הראשונה – מיהר לצאת מתאו. העגינה החלה. גשר צר נפרס בין האוניה ובין הרציפים ההולכים ומתקרבים. מולנו, על הרציף, נעמדה פמליה קטנה. נטלתי את דבריי ופסעתי בגשר. מולי צעדו חברי הפמליה, כשהם מזמרים חרישית. כמה מהם הרימו את כף ידם לעברי לאות שלום, זמזמתי חרש גם אני משהו, ושעה שהצטלבו מבטינו הנהנתי לעברם ויצאתי מיד אל העיר.
מאמרים נוספים בגיליון
שנינו יחד או כל אחד לחוד?
על העמותה למען נוער וצעירים ערביים (באלאדנא) מדוע צריכים ארגון נוער ערבי בישראל של 2003? העמותה למען נוער וצעירים ערבים הוקמה בסוף שנת 1999. העמותה הוקמה על ידי קבוצת צעירים ערביים שברובם עבדו בארגוני דו קיום. צעירים אלה חשו הרבה תסכול וביקורת על תוצאות העבודה. התסכול נבע בעיקרו מהמסקנה שהמפגשים הללו בעצם מחזקים את דפוסי […]
זאת לא חֶלֶם, זו סדום תגובה למאמרו של אסי סיקורל 'אופטימיות זהירה: מערכת הבריאות הישראלית – חיוכים ודמעות'.
יש משהו מקומם בסגנון הקליל-משועשע שבו דן אסי סיקורל במצב מערכת הבריאות ('אופטימיות זהירה: מערכת הבריאות הישראלית – חיוכים ודמעות', גליון 'חברה' מספר 5). כמי שנזקק לשירותיה של מערכת זו במידה גדולה מהממוצע (במלים פשוטות יותר: כאדם שבריאותו לקויה), אני מתקשה לראות בה נושא מתאים לבדיחות. לא סקרנות תיאורטית ולא השקפת עולם סוציאליסטית, אלא צרוֹת […]
שביר על 'כנפיים שבורות' סרטו של ניר ברגמן ועל המצב הישראלי
האמת היא, שלא כל-כך רציתי לראות את הסרט הזה: מה, לא מספיקים לי הפיגועים, הקיצוצים, עיראק? תנו לי פנטזיה, קצת קסם, הרפתקאות וכמה בדיחות שנונות. מה פתאום לקחת את המציאות ולזרוק לי אותה בפנים? ובכל זאת הלכתי לראות את 'כנפיים שבורות' של ניר ברגמן. בניגוד לצפוי ולמצופה לא בכיתי. אבל מאז הצפייה אני לא מצליח […]