על עסקים קטנים ואקטיביזם למתחילים

מה הקשר בין השתלטות הרשתות הגדולות על מפת העסקים של מדינת ישראל לפמיניזם? למה הצרכן הישראלי נמשך לרשתות הגדולות למרות שלעיתים הקניה בהן אינה משתלמת? ומה לכל זה ולקצת יחס אישי?

לפני שנים אחדות הוקרנה בבתי הקולנוע בארץ קומדיה רומנטית חביבה בכיכובם של מג ראיין וטום הנקס, שמה היה You`ve got mail. בבעלותה של הדמות שאותה גילמה מג ראיין הייתה חנות ספרים קטנה ומאירת עיניים, שבה מידי אחר-הצהרים קראה בעלת החנות ספר ילדים חדש בפני קהל הקונים. ניכר היה בחנות טעמה המשובח של בעלת-העסק, אהבת הקריאה וכן חיבה עמוקה לילדים. טום הנקס גילם דמות גבר שבבעלותו רשת ענק לממכר ספרים. בראשית הסרט הוא עמד לפתוח חנות רחבת-ממדים בסמוך למקום החנות של מג ריין. מאבק ההישרדות של החנות הקטנה כנגד כל הסיכויים נכשל כמובן מפני שהיא לא יכולה להתחרות במחירי ההיצף של רשת הספרים הגדולה.
אבל הסרט אינו מסתיים ברע: העובדים בחנות הקטנה שנסגרה זוכים למצוא עבודה אחרת. איש אינו נשאר מחוסר עבודה, הכל בא על מקומו בשלום. הקפיטליזם, כך משתמע, לא רק שהוא טוב לצרכנים, אלא שגם בסופו של דבר הוא מיטיב עם הקורבנות שלו. בעלת העסק – האשה, שהיא מתוקה ואהיבה, אך גם פתיה חביבה שאינה מתנהלת בתבונה עסקית יתרה מוצאת עיסוק מתאים יותר לנשים – היא מתאהבת, וברוח ה'כמו-פמיניזם' גם הופכת ליוצרת.
הגבר –שאכזריותו הקפיטליסטית בתחילת התסריט מתחלפת ברוך ואהבה כלפי המתחרה החלושה שסילק מן הדרך, מוצא את הדרך לגאול את עצמו ואותה מן העוול שנעשה. במקום להיות מנשל הוא הופך לגואל – הוא גואל אותה מבדידותה. האשה מגיעה לכן למקומה הנכון – היא חלק מזוג, היא איננה מהווה מתחרה עסקית והיא עוסקת במלאכה הראויה לנשים – כתיבת ספרי ילדים.
נזכרתי בסרט הזה, כאשר בסמוך למרכז המסחרי הישן של קרית אונו, בה אני נוהגת לעתים לערוך קניות, הקימו קניון חדש. מלבד בעלי עסקים שהעבירו את חנויותיהם מן המרכז הישן לחדש, נוספו גם מספר רשתות. לצערי, אני נוטה להעריך כי רשתות אלה יחסלו כמה וכמה עסקים קטנים המנסים לשרוד במרכז המסחרי הישן, עסקים המפרנסים כמה משפחות.
אחת מן החנויות הקטנות שנותרו במרכז המסחרי הישן היא חנות לממכר תקליטורים, בה אנו נוהגים לקנות מזה שנים. האווירה אינטימית, השרות אישי, המחירים שם נוחים, אפשר להזמין כל מה שרוצים גם אם אין במלאי ועכשיו ניתן גם להזמין בטלפון ולקבל משלוח עד הבית. אלא שבין הרשתות שפתחו סניפים במרכז החדש מצויה גם Tower records המצליחה משום מה במקומותינו. וראה זה פלא – למרות שמחירי 'דני דיסק' נוחים ממחירי Tower records, דומה שעמיתי הצרכנים מעדיפים דווקא את הרשת הגדולה. שכן אין הישראלים צרכנים נבונים – הם לא בודקים את המחיר ואינני מתכוונת רק לתו המחיר על הדיסק. במקרה זה כמו במקרים רבים אחרים למושג מחיר יש יותר ממשמעות אחת.
איש אינו שם ליבו לעובדה שעסקים קטנים הם מפתח מרכזי בשוויוניותה של החברה שלנו, שכן באמצעותם מצליחים מהגרים, חסרי השכלה וגם נשים רבות לשפר את מעמדם הכלכלי והחברתי. זהו במקרים רבים מסלול עוקף השכלה ועוקף תקרות זכוכית, המאפשר לרבים ולרבות לטפס קצת יותר גבוה בסולם החברתי. זו סיבה חשובה דיה להעדיף דווקא עסקים קטנים.
תארו לעצמכם מה יקרה כאן ובמקומות אחרים כשהרשת הגדולה תשתלט על כל או רוב השוק ותכתיב את כללי המשחק? ובכלל חשבו על כך שברשת כגון זו, קובעי טעם עלומים קובעים מה יימכר בחנויות הרשת וכך ככל שהרשת תגדל וחלקם של עסקים מתחרים יקטן, כך יוכתבו לכולנו במידה הולכת וגוברת הרגלי צריכת המוסיקה. בחנות הקטנה לעומת זאת יכול בעל החנות להציג לא רק את התקליטורים הנמכרים ביותר, כי אם גם אוסף מיוחד הקולע לטעמו, אוסף שלא יכול להימצא בחנות של רשת המונית ובכך לגוון את ההיצע.
כדי להבין מה חשיבותה של החנות השכונתית האישית הקטנה, שבעליה עומדים ומשרתים את לקוחותיהם מעבר לדלפק משך שנים ארוכות, אפשר להצביע על סרט אמריקאי אחר לחלוטין – 'עישון'. במרכז עלילתו עומדת חנות שכונתית קטנה לצורכי עישון. המדובר במוסד שכונתי, המשמש מקום מפגש לדרי המקום. אפשר לקרוא את עשן הסיגרים המיתמר בחנות לאורך הסרט כמטאפורה ליחסים הנרקמים בין דרי השכונה; את יחסי האנוש כמו את העשן קשה למדוד ולכמת, אף על פי כן הם חשובים ומשמעותיים לחייהם של אנשים רבים. לחנות הקטנה יש אפוא משקל משמעותי בחיינו גם מעצם אפשרות קיומם של מפגשים אנושיים פעוטים אך משמעותיים בעולם שהניכור והבידוד הולכים ומשתלטים על הכל. איזה סיכוי של ממש יש לשיחה ביננו ובין הקופאית בסופר-מרקט מעבר לכרטיס המועדון והמבצעים? במכולת השכונתית לעומת זאת ישאלו לשלומנו ויתעניינו במצבנו, לעתים למורת רוחנו.
בבואנו לחנות כדאי שנזכור כי כל קנייה בכל מקום היא אקט חברתי, כלכלי ופוליטי. כל חפץ שאנחנו צורכים יש לו משמעות. כוחנו כצרכנים בודדים הוא עצום. אנו יכולים להכריע אם לתמוך בתעשייה האכזרית של ייצור כבד אווז או לא. אנחנו יכולים לבחור לקנות רק תוצרת הארץ ובכך לבחור להשפיע על ממדי האבטלה. אנחנו יכולים לבחור שלא לרכוש מוצרים של מפעלים שמזהמים את הסביבה. אנחנו יכולים גם לבחור באיזה אזורים גיאוגרפיים בארץ אנחנו תומכים ובאילו לא. אנחנו יכולים בכל זאת לעצב את הסביבה שבה אנו חיים: לשמור על החנויות הקטנות שאנחנו רגילים ואוהבים לקנות בהן. מפני שכל עסק קטן שנסגר הוא לא רק אובדן של מקום פרנסה לכמה בודדים אלא החלשות של אחת משדרות הכלכלה המודרנית החשובות ביותר – שדרות העסקים הקטנים. כל חנות קטנה שנסגרת בשכונתנו מקטינה גם את אפשרויות המפגש האישיות שלנו עם אנשים החיים בקהילה שלנו.
אלפי הפרסומות שאנו חשופים אליהן יום יום פועלות ללא הרף על עיצוב הזהות שלנו ועל עיצוב תפיסת העולם שלנו. כשאנו מודעים להרגלי הצריכה שלנו אנו לוחמים למען זהותנו, למען הסביבה שבה אנו חיים ולמען החברה שלנו. אז כשאתם פותחים את הארנק כדי לשלם אתם יכולים בכל שקל שיוצא ממנו לבחור, להשפיע ולשנות.