המדיניות הכלכלית האנטי-לאומית של ממשלת הליכוד

מדיניות הניהול של כלכלת ישראל מאז עליית הליכוד לשלטון, ובמיוחד בשנים האחרונות, היא מדיניות כלכלית אנטי-לאומית בעליל.

כלכלת שוק לעומת כלכלה לאומית

פסקהראוי להתחיל בהבחנה בין מדיניות כלכלית הנשענת על התפישה של כלכלת השוק לבין מדיניות של כלכלה לאומית. מטרתה של כלכלת שוק היא השגת רווחים חומריים מרביים במהירות, תוך השקעה מינימלית אפשרית. לעומת זה, בכלכלה לאומית, יתכן מצב שבו משקיעים הרבה יותר ממה שמרוויחים על מנת לקדם אינטרסים לאומיים. כלכלה לאומית פועלת לא אחת בניגוד לאינטרסים כלכליים-צרים, וזאת – למען מטרות לאומיות ויעדים לאומיים; במסגרת מדיניות של כלכלה לאומית תתכן אף פגיעה בהכנסות של המדינה או של אזרחיה.

לעיתים מדיניות של כלכלה לאומית נובעת מתוך מחשבה על רווחים עתידיים, כגון השקעות גדולות בחינוך או בתשתיות שאינן מביאות לרווחים ישירים אך יש בהן רווח כלכלי עקיף. כך, למשל, יתכן שבניית מסילת רכבת והפעלתה בחינם, לא תניב רווחים ישירים ואף תגרום להפסד כספי; אך מבחינה לאומית, החיסכון בזמן לעובדים הנוסעים למקומות עבודתם במהירות וביעילות ומניעת תאונות דרכים יכולים להביא לחיסכון עצום למדינה, שאי אפשר כלל למדוד אותו באופן ישיר. יתר על כן, קורה גם שמדיניות של כלכלה לאומית מובילה להפסד כלכלי ברור (הפסד במונחים של כלכלת שוק). כך, למשל, למדינת ישראל כדאי, מבחינת המטרות של כלכלת שוק, לעודד אנשים לגור במרכז הארץ. אין שום הגיון כלכלי בתמיכה במפעלים המוקמים דווקא בקרית-שמונה, הרחק מהנמל. הסיבה היחידה לתמיכה כזו היא המטרות הלאומיות של מדינת ישראל.

מה התועלת בלאומיות, או מה מרוויח האזרח מהלאומיות? ובאופן ממוקד יותר: מה נתנה הקמת המדינה לציבור היהודי בארץ? התשובה היא שהלאומיות מביאה לאזרח זהות וכבוד. הזהות חשובה לישראלים בעקבות השואה וכתוצאה מאלפיים שנות גלות, בהן היו מיעוט נרדף שאינו מצליח להגדיר לעצמו מיהו, למרות ניסיונות ההתבוללות. הכבוד להיות אומה ככל העמים שיש לה מדינה משלה – בית לאומי, עם חופשי בארצנו.

זהות וכבוד, אלה הם שני ערכים בלתי-כלכליים. הרווח, או התועלת, שיש לאזרח מהם אינו יכול להימדד במונחים של כלכלת שוק. כלומר, לאומיות אינה עניין כלכלי, וכלכלה לאומית אינה פועלת על פי מודלים ודרישות של כלכלת שוק. תנאי הכרחי לקיומה של כלכלה לאומית, הוא אחדות והזדהות עמוקה בין בני הלאום. כאשר אלה אינם קיימים או נחלשים, מאבדת הלאומיות את הלגיטימיות שלה, וכך גם נשחקת הדרישה לקורבנות הכלכליים הנדרשים מהפרט במדינה למען הלאום.

המאפיינים המרכזיים של כלכלה לאומית הם:

1. מניעת אנשים שאינם בני הלאום מלהיות בעלים של נכסי הון ואוצרות טבע של המדינה.
2. מניעת זרים מלשמש בתפקידי ניהול תוך הדגשת היכולת הטכנולוגית המודרנית של הלאום.
3. אספקה-עצמית ואי-תלות כלכלית במדינות אחרות.

מדינת ישראל מעולם לא הייתה עצמאית מבחינה כלכלית, ותמיד הייתה תלויה באספקת מוצרים והון מבחוץ. לעומת זאת, תמיד היו בה מספיק כוחות ניהול מיומנים והשליטה על נכסי ההון ועל אוצרות הטבע הייתה בידי המדינה. המאבק עם הסוכנות היהודית בימיה הראשונים של המדינה היה בדיוק על כך, שלא יתכן שיהדות ארצות הברית, למרות היותה בעלת המאה, תנהל את נכסי ההון והעושר במדינת ישראל. כלומר, בימיה הראשונים של המדינה הוחלט כי ליהודים שאינם גרים בארץ לא תהיה הזכות לנהל מרחוק ולקבוע את גורל המדינה. והנה בשנים האחרונות חל שינוי בתחום זה.

המדיניות הכלכלית של הליכוד

מאז עליית הליכוד לשלטון ובמיוחד בשנים האחרונות, מעבירה מדינת ישראל את השליטה על נכסי ההון ואוצרותיה הטבעיים לידי בעלי הון חיצוניים. כלומר, מתקיימת השתלטות של גורמים זרים על מרכזי ההון והעושר הלאומי. כך הועברה השליטה על בנק הפועלים לידי משפחת אריסון וכימיקאלים לישראל נמכרה לידידו של אריק שרון – אריה גנגר. אמנם חלק ניכר מהרוכשים את החברות הישראליות הם יהודים, אך אין להם מחויבות כלפי אזרחי מדינת ישראל והעובדים. ממשלת העבודה, ובעיקר שר האוצר בייגה שוחט, נאבקו נגד הרעיון של מכירת כימיקלים לישראל. חברה זו שולטת על אוצרות הטבע של נכדינו והיא נמכרה כך שהם לא ייהנו מפירות החברה בעתיד. בנוסף, החברה היא בעלת קרקעות המעובדות על ידי אזרחי המדינה. החשש הוא שיבוא היום והם יגורשו ממנה כאריסים מיותרים. דוגמא אחרת היא מכירת מספנות ישראל, שהוקמו מכספי השילומים מגרמניה. מאז מכירת החברה, פוטרו רוב העובדים הישראלים ועובדים רומנים החליפו אותם. מעבר לפגיעה בתעסוקת הישראלים, עובדים זרים מוציאים את רוב כספם אל מחוץ למדינה והנזק הוא מצטבר.

כעת עומדת על הפרק הפרטת אל-על וחברת החשמל. המוני בית ישראל עינם צרה במשכורות של אלפי עובדי החברות הללו והתנאים המשופרים של עבודתם. אך כאשר יפריטו את החברות האלה ויעבירו אותן לידיים פרטיות של בעלי הון מהעולם, אלה יורידו אולי את שכר העובדים אך הכסף – השמנת – יעבור אל בעלי ההון עצמם ולא ינוצל להוזלת החשמל ולטובת המדינה. כאשר החברות הן בבעלות הממשלה, אזי יש לה, לממשלה, אחריות לאומית; בשעת משבר היא לא תסגור את החשמל לבתים, ובזמן מלחמה היא לא תשבית את חברת התעופה הלאומית בגלל הסיכון למטוסים. מה מבטיח לנו שבעלים זרים לא יפעלו כך, כלומר – בניגוד ברור לאינטרסים הלאומיים של מדינת ישראל?

מאז עליית הליכוד לשלטון, המדיניות הכלכלית השלטת במדינה היא יותר ויותר על פי הדגם הקפיטליסטי, וננטשת המדיניות הסוציאליסטית שדוגלת בשוויון ובשליטה של המדינה על אמצעי הייצור. אין ספק, שהדגם הקפיטליסטי מתאים למדינה שמשתלבת היטב במגמת הגבולות הפתוחים והגלובליזציה. אולם גם בעידן הגלובליזציה, מדינות העולם פועלות באופן בסיסי להגנה על הכלכלה הלאומית שלהן.

איזו מדיניות כלכלית ראוי לנהל במדינת ישראל?

מדינת ישראל יכולה לפעול במתכונת כלכלת שוק או לפעול במסגרת של כלכלה לאומית. מדיניות של כלכלה לאומית משמעה – שמירת השליטה על אוצרות המדינה, והגנה על תוצרת הארץ ועל העובדים הישראלים.

לטענתי, מדינת ישראל אינה יכולה להרשות לעצמה לפעול במסגרת כלכלת השוק, שכן זו מסכנת את עצם קיומה הפיזי של מדינת ישראל .

אוצר הטבע המשמעותי ביותר של מדינת ישראל הוא האדם. במחקר שנערך עבור הרשות לעסקים קטנים ובינוניים בישראל עלה, כי 73% מאזרחי מדינת ישראל הם בעלי אופי יזמי. כלומר אנשים שבשעת קושי יקחו את גורלם בידיהם ויעשו מעשה. הביטחון האישי של אזרחי ישראל נפגע מאד בשנים האחרונות. אך, בנוסף, אבד בשנים האחרונות גם הביטחון הכלכלי והסוציאלי של העובד. ממשלת ישראל פוגעת במכוון במוסד הקביעות בעבודה. היא השתלטה גם על הביטוח הלאומי, כך שאינו מספק לעובד ביטחון בשעת צרה. בימים אלה ממש מבצעת ממשלת ישראל מהלך של השתלטות על קרנות הפנסיה, מבלי לשאול את המבוטחים, אם הם מוכנים לכך שהממשלה תנהל את ענייניהם הפנסיונים, ובניגוד לחוזה שעליו הם חתמו בראשית התקשרותם לקרן.

תחושה זו של חוסר ביטחון כלכלי ואישי, אצל אנשים בעלי אופי יזמי, בעלי כישורים, בתנאים של גבולות פתוחים וגלובליזציה, יוצרת סכנה קיומית למדינת ישראל. הסיבה העיקרית לסכנה איננה אויבינו החיצוניים אלא דווקא הפנימיים – הממשלה ודרכה החברתית-כלכלית.

הפתרונות בתחום הכלכלה הלאומית צריכים לתת מענה לכמה סוגיות:

1. הפרטת החברות הממשלתיות – על ידי מכירתן לציבור הישראלי. דרך כזו הוצעה על ידי ועדת מומחים בראשות מנכ"ל האוצר. ההצעה היא לחלק אופציות לכל אזרחי מדינת ישראל לשם קנייה בזול של מניות בכל החברות הממשלתיות. למרות שההצעה נבדקה ונמצאה טובה, מישהו העדיף למכור את השליטה בחברות לבעלי הון פרטיים.
2. הבטחת הזכויות הסוציאליות של העובדים – ניתן לעשות זאת באמצעות עידוד ממשלתי להסתדרות במאבקה למען זכויות העובדים ועידוד כניסת מגזרים שונים (כגון עובדי ההי-טק) לאירגוני עובדים שיגנו על העובדים משרירות ליבם של מעסיקים. בעניין זה, הליכוד היה צריך לחבור להסתדרות למען האינטרסים הלאומיים. אולם בפועל הליכוד נלחם במאמצי ההסתדרות בכל דרך אפשרית.
3. גהממשלה חייבת לפעול למען צימצום האבטלה. האבטלה הקיימת כעת, לא של אנשים שאינם רוצים לעבוד או שאינם יכולים למצוא עבודה בחו"ל, מסכנת את קיומנו. הממשלה חייבת ליזום יצירת מקומות עבודה (מה שנקרא בבוז בשם "עבודה יזומה"). על הממשלה להקים פרויקטים בתחום ההיי-טק כדי להעסיק את אלפי המובטלים מתחום זה. הפתרון אינו בשליחתם לנקות בתים, עבודה שבסופו של דבר תשלח אותם מחוץ לישראל.

בנוסף, יש לטפל בהבדלי השכר הלא מתקבלים על הדעת המקובלים היום בישראל. יש להגיע עם המעסיקים וההסתדרות להסכם של הורדת שכר דיפרנציאלית של כל העובדים השכירים במשק. מי שמרוויח מעל ל- 50,000 ש"ח בחודש ששכרו יקוצץ ב- 30% ואילו זה שמרוויח 10,000 ש"ח ששכרו יקוצץ ב- 3%. יש להוסיף לאלה המרוויחים שכר מינימום כך שיוכלו לחיות בכבוד משכר עבודתם. לא יתכן שבחברות ציבוריות וממשלתיות יש עובדים המקבלים שכר שערורייתי. ואל דאגה, כל הפונקציונרים והפרוטקציונרים לא יעזבו את המדינה, אם ניקח משכרם ונעבירו ישירות לחינוך או לבריאות. בשעת צרה זו, לא רק העניים והחלשים צריכים להיקרא לדגל. הסכנה אינה בריחה של העשירים. אלא, שמאות אלפי צעירים לא ימצאו כאן פרנסה ויעזבו את הארץ. עם סכנה זו יש להתמודד, ואחת מהדרכים החשובות לכך היא – על-ידי חיזוק הביטחון הכלכלי של כלל אזרחי המדינה.

ממשלת ישראל, אך בעיקר הליכוד, חייבים לתת מענה דרמטי למיתון המתמשך. ארצות הברית יצאה מהמיתון של שנות השלושים הודות לפעולה האמיצה של הממשל, שהתערב בצורה משמעותית בכלכלה ויזם את ה"ניו דיל" ואת פרויקט עמק הטנסי. במגרות קיימות תוכניות דרמטיות לא פחות של תעלת הימים והרכבת, שיכולות לשנות את חיינו בארץ במהירות. אני עצמי אשמח לקנות מניות בחברות (הממשלתית, אני מקווה) שתבננה את הפרויקטים.

ומעבר לכל הקיטורים, למרות כל מה שנכתב לעיל, יש משהו בלהיות ישראלי, שקשה להגדירו. אולי זו תחושת הבית של הישראלים, היודעים, בניגוד ליהודי העולם, מי הם בדיוק ומה היא זהותם. לא פלא שהיורדים כל כך מתגעגעים לארץ הזאת, לתחושת השייכות החזקה, לחברה, למשפחה לגדוד וכו' וליחד הישראלי שכולל גם אחדות גורל.

רחל כהן-פרידהיים עובדת באוניברסיטה הפתוחה ובמסלול האקדמי במכללת אחווה