"במה אנחנו מאמינים?" שואל פרודו את סאם. ברקע טירת אוסגיליאת עולה באש, נאזגולים מעופפים באוויר ואורקים אכזריים מתקדמים בהמוניהם. "אנחנו מאמינים בעולם טוב יותר" עונה סאם, "ובאפשרות להלחם למענו". בעולם שלנו, כמו בסרט 'שר הטבעות' ממנו לקוחה הסצנה, זו תמצית האוטופיה, וזו תמצית מאבקנו – תמצית שהיא עיקרו של גליון זה.
גליון 11 פותח מבחינתנו – אופסימיסטים חסרי תקנה – "עשור" חדש של גליונות. כשם שסאם, ב'שר הטבעות' מנהל את מהלכיו מתוך ידיעה-תקווה לשוב ולהפגש עם אהוביו בפלך, כך גם אנו יודעים-מקווים שנפגש כאן שוב, בגליון 21, ובגליון 31 ובגליון 41. מהיכן הבטחון? לא רק מהאמונה בעולם טוב יותר, בלעדיה אין טעם לקום בבוקר, אלא גם מהעובדה שלקראת סיומה של שנת 2003 מספר הכניסות לאתר יסו"ד עומד על 4000 איש לחודש, הקוראים לפחות שני מאמרים. 4000 איש אנונימיים אלו, מלמדים זכות על גישתו של הלל להדלקת נרות חנוכה: הולכים ומוסיפים: אור, תקווה, טוב. כך, יעסוק גיליון זה באפשרויות האוטופיות-מעשיות המקופלות במציאות – אפשרויות לריבויו של האור בתוך החושך.
"ההיסטוריה הפכה לאגדה והאגדה למיתוס". כך בעולמו של טולקין (מחבר 'שר הטבעות'). אולם אנו חיים בעידן של אנטי-מיתוס, המבוסס מצידו על אנטי-אגדה, היוצרת בתורה אנטי-היסטוריה: אנטי-פוליטיקה, אנטי-חברה, אנטי-תקווה. אנטי-מיתוס גם הוא מיתוס. אבל הוא מיתוס החותר נגד הנסיון המודע לשפר את מציאות חייהם של בני-האדם.
המחשבה האוטופית חייבת לפעול במהופך. היא מייחסת תפקיד מכריע לטוויה של מיתוסים מכוננים: שוויון ערך האדם ושוויון היבטי חייו השונים; פרוייקט החירות; אתוס האחווה, הסולדריות. מיתוסים אלה לא יכולים להתקיים ללא אגדות הזמן והמקום, סיפורי העבר שלנו. בראיון שקיימנו עימו, מספר פרופסור יוסף גורני את אגדת האוטופיה היהודית-ציונית-סוציאליסטית ששינתה כאן את פני האדמה. היסטוריה שהפכה לאגדה שהפכה למיתוס, וכאן, הפכה מהר מאד לאנטי-מיתוס בשרותם של כוחות חברתיים-כלכליים ותרבותיים-פוליטיים הפועלים במגמה ברורה לפירוק החברה. אנטי-מיתוס ואנטי-אגדה הם חומריה היסודיים ביותר של השמרנות הישראלית והכלים האדירים ביותר המצויים בידיה. ולנוכח היאוש ההולך ומתפשט – מסיבות אמיתיות מאוד יש להודות – כל שנותר לכאורה הוא לשכוח את מה שהיה, לקפל את הדגלים, ללכת הביתה ולצפות לגרוע ביותר, שאף אם יתמהמה, בו יבוא. במקום זאת אנו מציעים אוטופיה עכשיו, מעשה עכשיו.
האוטופיה שבשבחה מדובר כאן אינה אשליה-מנחמת גרידא, סיפור בדים או "מגדלים הפורחים באוויר". את יחסה של האוטופיה אל המציאות הגדיר האוטופיסט-הריאליסט הגדול בנימין זאב הרצל במלים "אם תרצו, אין זו אגדה". האוטופיה חונה על גבולות המציאות כאפשרות ריאלית, ומצפה לדבר שרק מכוחו היא יכולה להפוך לממשות: רצון אנושי המוליד מעשה אנושי.
גליון זה מוקדש רובו ככולו למחשבה חיובית, יוצרת, על האפשרויות הגלומות במציאות הממשית, אפשרויות המצביעות על דרכים לשנותה לחלוטין. כך מאמרו של ניר מיכאלי העוסק באוטופיה חינוכית, כך מאמרו של יפתח גולדמן המציג אפשרות לעיצובה מחדש של חברת-ההמונים המודרנית. מיכל בן טובים מראה לנו כיצד ניתן לממש אוטופיה-עכשיו בממלכה הכמעט-אבודה של משחקי הילדים. דניאל רובינסון ודניאל מישורי מפנים מבט אל עולם התחבורה; אודי מנור משרטט אפשרויות לתקשורת אוטופית; ודודי נתן מציע פרקטיקה צרכנית. המעשים נולדים מן הרצון, הרצון נולד מן האמונה, האמונה נולדת מן המעשים. זהו המעגל היסודי. הוא יכול להיות מעגל עקר או פורה, משתק או יוצר. גם סאם חוזר הביתה – קודם מתחתן, ורק אחר כך מביא ילדות לעולם, ותוך כדי כך מגדל תירס ומכין מרק תפוחי אדמה, ומפנה זמן לשתות בירה עם חברים ולספר שוב ושוב על ההיסטוריה שהפכה לאגדה שהפכה למיתוס. במלים אחרות, אי אפשר לעשות הכל בו זמנית, אבל צריך להתחיל באיזו שהיא נקודה. החשיבה האוטופית – זו המשלבת מעשה ומחשבה – הצריכה אותנו לאורך נשימה גדול יותר – ולכן רוב המאמרים בגליון זה ארוכים מהמקובל בכתב-העת שלנו. וכן, הגליון עוסק גם בדברים "הרגילים" בהם עסקנו ונמשיך לעסוק, כמו אופיו של העושר. בגליונות הבאים נמשיך לעסוק באפשרויות האוטופיות-המעשיות המקופלות במציאות. עוד היבט, עוד נושא, עוד תחום. עוד דונם, עוד עז.
והפעם יותר מתמיד אנחנו מזמינים את הקוראים להגיב, לכתוב לנו, לענות, להתווכח. אנחנו מחכים לתגובות אלה בכתובת המערכת וכתובת האימייל שלה המצויות בשער הגיליון.