"הרפרומה בקרנות הפנסיה", או בעצם הלאמתן של הקרנות וניתוב כספיהן להשקעות בבורסה, היא רק חלק מתהליך כולל בו מלאימה הממשלה את כספי הביטחון הסוציאלי של אזרחיה ומפריטה את השירותים עצמם. בתהליך זה משמשים אנשי האוצר בכל נשק: ניפוח הספדים עתידיים, חקיקה ללא הסכמה, התעלמות מהצעות למשא ומתן ועוד. כך ממושכן עתיד העובדים במדינת ישראל לטובת העלי ההון.
ממשלת ישראל, על פי הדיווחים בתקשורת שלא הוכחשו, קיימה על נושא הלאמת קרנות הפנסיה של ההסתדרות, דיון מעמיק בן חמש דקות בדיוק. לא פחות ולא יותר. עובדה זו ממחישה יותר מכל את מידת הרצינות שממשלה ייחודית זו בתולדותיה של מדינת ישראל, מייחסת לסוגייה כל כך מרכזית כמו הפנסיה. היא גם מדגימה באורח חד משמעי את העובדה שלראשונה קמה בישראל ממשלה ימנית-שמרנית לא רק בתחומי החוץ והביטחון אלא, בעיקר בנושאי כלכלה וחברה.
הלאמת קרנות הפנסיה של ההסתדרות (אגב קרן הפנסיה של הסתדרות העובדים הלאומיים לא הולאמה ולא מונה לה מנהל מורשה מטעם האוצר) היא חלק מתהליך כפול. מצד אחד מפריטים כל נכס ממלכתי וציבורי ומעבירים אותו בדרכים שונות – בורסה או מיכרזים תפורים היטיב – לידי אנשים פרטיים, מצד שני מלאימים את הביטחון הסוציאלי ומנכסים את הכספים שאמורים להיות מוקדשים לו. כך הלאימה הממשלה בשנת 1995 את מערכת הבריאות באמצעות חוק ביטוח ממלכתי, את הביטוח הלאומי דה פאקטו באמצעות העברת כספים לקופת האוצר. השנה מינה האוצר חשב מטעמו לפקח על כספי הביטוח הלאומי. השלב האחרון, בינתיים, בתהליך הרה אסון זה הוא הלאמת קרנות הפנסיה של ההסתדרות הכללית.
במקביל לתהליך זה, יוצרת הממשלה תהליך בלתי הפיך של הפרטת השירותים החברתיים: רפואה שחורה, חינוך אפור וסיעוד פרטי באים הופכים נפוצים יותר ויותר בעיקר בגלל קיצוצים נרחבים בתקציבי החינוך והבריאות והרווחה. תהליך זה יוצר לא רק קיטוב כלכלי שהביא את ישראל למקום השני (אחרי ארה"ב) ברמת האי שיוון הכלכלי, אלא מנציח את הפערים הכלכליים באמצעות מערכת החינוך ומביא לראשונה באורח מערכתי להפלייה בוטה של העניים גם בשאלות של חיים ומוות.
להלאמת קרנות הפנסיה נובעת מאותו הגיון ממש וככזו יש לה רציונאל מובהק מנקודת המבט של חסידי הכלכלה הדרוויניסטית. ההשתלטות על יותר מ-300 מיליארד שקל המצויים כיום בקרנות והכוונתם לבורסה, יביאו להעברת החיסכון הפנסיוני לידי בעלי ההון, החברות הבורסאיות ועוד. בנוסף להגדלת הנתח הכספי המצוי בידי בעלי ההון הגדולים, מהלך זה ישחרר את הממשלה מהצורך לכסות את הגירעון האקטוארי (העתידי) של הקרנות ויאפשר לה להמשיך ולהזרים את כספי המדינה למטרות וליעדים הקרובים לליבה ולא להבטחת עתידם של אזרחיה.
זו אינה בעיה חדשה
אין ויכוח כי קיימת בעיה עתידית של גירעון צפוי בקרנות הפנסיה ובפנסיה התקציבית. זו בעיה הקיימת ברבות מהמדינות המערביות עם עליית תוחלת החיים ועקב כך – גידול במספר הפנסיונרים. עובדה זו לא נעלמה מעיניהם של ממשלות קודמות. לכן חתמה ממשלת רבין בשנת 95' על הסכם עם ההסתדרות להעברת 700 אלף עובדי הסקטור הציבורי מפנסיה תקציבית לפנסיה צוברת. תמורת הסכמת ההסתדרות למעבר זה הסכימה הממשלה לערוב לגירעון הצפוי של הקרנות ההסתדרותיות.
גם עכשיו הבעיה האקוטית היא בפנסיה התקציבית העלולה להגיע לגירעון של 220 מיליארד שקל תוך 15 שנה. הסיבה העיקרית לכך היא שבמקרה של הפנסיה התקציבית לא המעסיק (הממשלה) ולא העובדים מפרישים כספים בגין הפנסיה, הפנסיה היא חלק מתקציב המדינה. מובן אם כך שלממשלה היה אינטרס מובהק בשכנוע ההסתדרות, האיגודים המקצועיים והעובדים במעבר לפנסיה צוברת, בה מפרישים העובדים והמעסיק כל חודש מהמשכורת בגין הפנסיה. מנקודת המבט שלה להסכמה לערוב לגירעונות של קרנות הפנסיה ההסתדרותיות היתה עלות סבירה תמורת המעבר לפנסיה צוברת. ואמנם בשנים שחלפו עברו מאות אלפים מעובדי המדינה והסקטור הציבורי לפנסיה צוברת ולא תקציבית.
למה דווקא עכשיו?
השנה, בחודש אוקטובר, היתה אמורה המדינה, לראשונה, לממש את ההתחייבות שלקחה על עצמה ולהעביר כמה עשרות מיליוני שקלים מידי חודש למימון קרן פועלי הבניין, אותה מנהל מאז 96', מורשה מטעם המדינה. בכדי למנוע מימוש ההתחייבות ולהשיג מטרות נוספות, החל האוצר במסע של מידע מוטעה שכלל הפחדת הציבור כאילו מדובר בגירעונות של 132 מיליארד שקל, שהמנהלים מטעם ההסתדרות הם מינויים פוליטיים, בלתי מקצועיים ומושחתים.
יש לציין שעל פי נתוני הקרנות עצמן הגירעון הצפוי (האקטוארי) הוא של 60 מיליארד שקל, ועל פי חישובים שונים הגירעון הצפוי הוא רק בן 20 מיליארד שקל. בכל מקרה הקרן הגדולה הראשונה העלולה לעמוד בפני מצב של אי יכולת לשלם את מלוא הזכויות לעמיתים על פי ההסכמים היא קג"ם (קרן הגימלאות המרכזית) וגם זה צפוי רק בעוד 15 שנה.
כדי להמחיש את האבסורד שבהלאמת הקרנות נזכיר כאן שבדרך החישוב של הגירעון על ידי האוצר נלקח בחשבון כאילו השכר הריאלי עולה כל שנה ב-2%. למעשה ירד השכר הריאלי אשתקד (2002) ב-2% ואילו השנה הוא צפוי לרדת בכ-6%. בכך יש לשנות את חישוב הגירעון האקטוארי ולהוריד אותו באורח ניכר. יתר על כן. ההסתדרות והקרנות הביעו בכמה הזדמנויות נכונות למשא ומתן עם האוצר בכדי לשנות את תקנון הקרנות ולהביא אותן לאיזון אקטוארי בהסכמה. אולם הממשלה הזאת, עקב הרכבה המיוחד, לא היתה מוכנה אפילו לשמוע על כך.
פתרון אמיתי?
אילו רצתה הממשלה באמת ובתמים למצוא פתרון אמיתי לבעיה, פתרון שיהיה לטובת כולם, היא יכלה להקים רשות ממלכתית לפנסיה ולשתף בה את האוצר, נציגי הביטוח הלאומי, קרנות הפנסיה, ההסתדרות ונציגי העמיתים – המבוטחים של קרנות הפנסיה. במהלך משא ומתן כזה, שיכול היה להימשך גם שנתיים ושלוש (כזכור אין כל סיבה להיחפז) ניתן היה להאריך או לדחות את גיל הפרישה לפנסיה, תוך שינויי חקיקה מתאימים בתחום התעסוקה, לצמצם זכויות לעמיתים, לתכנן מרכיב של גמישות בהתאמת הפנסיה לשינויים העשויים להתחולל בתוחלת החיים, ברמת השכר הריאלי, בגירעון התקציבי ועוד.
אולם הממשלה בחרה להעביר את הנושא בחקיקה ברוטאלית וחד-צדדית בכנסת תוך הימנעות מקיום דיון ציבורי של ממש במטרה לבצע מחטף ולהשתלט על כספי הגימלאים. בשלב הנוכחי מונו מקורבי האוצר והממשלה לתפקיד המנהלים המורשים של הקרנות והם יוכלו לבצע בתקנון של הקרנות שינויים ככל העולה על רוחם על פי התכתיבים של שר האוצר והפקידות הבכירה.
בשלב הראשון יוכלו הnנהלים המורשים להחליט לשלם הרבה פחות בגין הפנסיה לעמיתים. זה בנוסף להחלטות שכבר התקבלו במסגרת החקיקה כמו דחיית גיל התשלום בשנתיים לגברים והארכת גיל הפרישה לנשים בשבע שנים ל-67. בנוסף הוטל על העמיתים תשלום של 2% בגין "דמי ניהול". בשלב הבא יעבירו המנהלים המורשים חלק מהכספי העמיתים, אין הם צריכים את הכסות של "ועדת השקעות", ישירות להשקעה בבורסה לניירות ערך בתל אביב או לבורסות בחו"ל. במקביל תחליט הממשלה להפסיק הנפקת אגרות חוב מיועדות, שהן כיום עיקר הנכסים הפיננסיים של הקרנות, הנושאות כיום ריבית של 5.5% בשנה צמוד למדד המחירים לצרכן ויתרונן ביציבותן. האוצר יוכל להחליט על הנפקת אגרות חוס בריבית נמוכה יותר ובהקטנת כמות הכסף המונפק באמצעות אגרות חוב מדינה.
הפנסיה של כולנו
כל הדברים הללו יעשו למעשה ללא כל פיקוח ציבורי, בלי לשאול את העמיתים, העובדים ואת הבעלים של הקרנות – ההסתדרות. יש משהו סמלי אופייני בכך שדווקא ממשלה ימנית-שמרנית בתחום הכלכלי-חברתי היא זו שמשתלטת ומלאימה בכוח החוק נכסים לא לה ועושה בהם כבתוך שלה. זהו יום שחור לא רק לעמיתים ולעובדים בישראל, זהו בעיקר יום שחור לדמוקרטיה בישראל. ואין זה מפתיע שדווקא אבירי כלכלת השוק, התחרות החופשית והיד הנעלמה, שומרי החומות של הרכוש הפרטי וזכות הקניין, הם אלה שנתנו יד להלאמה של יותר מ-300 מיליארד שקל.
ואם זה איננו בולשביזם מהו בולשביזם?