טענה הנשמעת תדיר במקומותינו היא: "הרי הקואופרציה נכשלה בכל מקום… ". לאור הניסיון המר של ישראל בעשרות השנים האחרונות, טענה זו עשויה להתקבל על דעתם של רבים. אולם בעולם הרחב המציאות שונה. בלי להתעלם מהכישלונות המלווים את הנסיונות הקואופרטיביים למיניהם, כמו כל נסיון אנושי אחר, מן הראוי לעקוב אחר הגידול שחל לאחרונה בצורות ארגון הקוראות תיגר על הכלכלה הניאו-ליברלית.
תחילתה של הקואופרציה המודרנית באנגליה ב-1844 בצרכניה שהקימו 28 עובדי טכסטיל עניים וחסרי הגנה. זו היתה ראשית התפתחותה של תנועה עולמית. כיום כוללת התנועה הקואופרטיבית כ-800 מיליון חברים ברחבי העולם. החל משנות ה-90, קואופרטיבים וארגונים דומים להם (ארגוני ה'כלכלה החברתית') מקיפים 10% מהתעסוקה בשכר ו-10% מהתוצר הפנימי הגולמי באיחוד האירופי.
קואופרטיב הינו שילוב של ארגון חברתי ומיזם כלכלי. את הקואופרטיב מנהלים מקימיו כדי לספק את צורכיהם בתחום כלשהו של ייצור או שירות. להון החבר אין השפעה על קבלת החלטות (המתקבלות על-פי הכלל "אדם אחד – קול אחד") ועל חלוקה של עודפי הכנסות על הוצאות, הנעשית על-פי מידת ההשתתפות של החבר בפעילות הקואופרטיב. בקיצור – מיזם כלכלי עם עדיפות לשיקולים חברתיים.
כדי לתת לקורא תמונת-מצב – ולו חלקית ביותר – של הבעיות עמן ניתן להתמודד בעזרת הארגון הקואופרטיבי, נביא מספר דוגמאות בתחומים שונים, בעיקר מהמערב (אם כי לא בלבד). מפאת מגבלות המקום, תהייה הסקירה בהכרח סלקטיבית וחלקית (הקורא המעוניין מוזמן לפנות אלי ולקבל את מקורות המידע).
קואופרטיבים של צרכנות
הנוסחה הקואופרטיבית יכולה להציע פתרונות לקהילה במצוקה, למשל שעה שהצרכנייה הפרטית האחרונה נסגרת מחוסר כדאיות. במקרה זה, אם התושבים נחושים בדעתם, הם יחזרו על מה שעשו מייסדי הקואופרציה המודרנית באנגליה ב-1844: הם יפתחו את הצרכנייה שלהם וינהלו אותה בעצמם, תוך שהם ממלאים בעת ובעונה אחת את תפקיד הקונה והמוכר, כמו בכל קואופרטיב צרכני. זה מה שעשו לאחרונה תושבי ארתור, אחת מהקהילות של מדינת נברסקה (ארה"ב) שסבלו ב-10 השנים האחרונות מדילול אוכלוסין חמור. עבור 145 התושבים, לנסוע חמישים קילומטר עד הסופרמרקט הקרוב זה יותר מדי. בעזרת מתנדבים אורגן קורס ביזַמות עסקית שבעקבותיו נפתחה צרכניה בדירה שכורה. בסלון ניתן לרכוש דגנים, קפה, פודינג ומשקאות קלים. בחדר המיטות נמכרים מגבות, מזון לכלבים וחומרי ניקוי. במוסך ימצא הקונה פיצות בהקפאה, גלידות וחלב. הקואופרטיב מעודד את הצרכן לשלם 25 דולר לשנה ולשלם מעט יותר מאשר בסופרמרקט. בתמורה הוא לומד כיצד לנהל עסק במקום מגוריו ועל-ידי כך לספק לעצמו ולקהילתו שירות בסיסי ששום צרכניה פרטית לא מוכנה לספק מחוסר רווחיות. במקרים כאלה, מקובל שהחברים-הקונים תורמים מזמנם כדי לחסוך את עלות העובדים בהפעלת הצרכנייה.
ב-1997 התארגנו באנגליה חברי הקואופרטיב הצרכני הגדול באירופה (Consumer Wholesale Society) כדי לסכל ניסיון של בעלי הון להשתלט עליו ולהפכו לחברת מניות. בשנת 2003 עלו הרווחים של ה- CWSב-52% בזכות הדגש על השיקולים האתיים (אמון הדדי ושימור אקולוגי) הנהוגים בארגון.
קואופרטיבים אקולוגיים בתחומי התיירות והאנרגיה
שנת 2002 הוכרזה על-ידי ארגון האומות המאוחדות כשנת התיירות האקולוגית הבינלאומית. תיירות אקולוגית פירושה תרבות תיור אחראית, המעודדת את שימור הסביבה והמקדמת את רווחתה של האוכלוסייה המקומית (בניגוד לאופיה של התיירות ההמונית שהיא בדרך-כלל בזבזנית, מזהמת ונצלנית). התיירות האקולוגית מתאימה במיוחד לקואופרטיבים, משום שמשותפת להם הדאגה לשמור את הפיקוח על המשאבים בידיים מקומיות ולטובת הקהילה כולה. במסגרת האגודה הבינלאומית של הקואופרטיבים לתיירות (שנוסדה ב-1985 ומונה ב-2003 232 ארגונים ב-93 ארצות) פועלים קואופרטיבים לתיירות אקולוגית בקנדה, גרנלנד, מקסיקו, פרו, אקואדור, ברזיל, נפאל, ועוד. משימתם העיקרית של הקואופרטיבים היא לספק ללקוחות שירותי תיירות תוך כדי הענקת ידע בהיסטוריה ובתרבות של המקום וכיבוד האוצרות הטבעיים. ב-1999 הוענקו שניים משלושת הפרסים הבינלאומיים בתחום התיירות האקולוגית לקואופרטיבים מברזיל ומאקואדור.
קואופרטיבים לתיירות המנוהלים בידי נשים הם תופעה חדשה יחסית. תחילתם במחצית שנות ה-80 ביוזמתה של המפלגה הסוציאליסטית היוונית שהייתה אז בשלטון. ב-1999 נמנו ביבשת ובאיים של יוון 74 קואופרטיבים של נשים בתחום התיירות. חלק מן הקואופרטיבים הללו עוסקים בייצור חפצי אמנות ומזון מקומי לתיירים, וחלקם מספקים שירותי אירוח על בסיס פרטני או במסגרת של בתי הארחה
בדנמרק, ששה אחוזים מצריכת החשמל מקורם ב-4,700 טחנות רוח שהקימו קואופרטיבים של תושבים. תושבים אלה החליטו שהם רוצים אנרגיה לא מזוהמת גם אם הדבר לא כדאי לחברות הפרטיות.
קואופרטיבים של חינוך ורווחה
גני ילדים: מחקר שנערך בשוודיה בשנות ה-90 (במדגם של 60 גני-ילדים), בדק שלוש צורות של התארגנות לטיפול בילדים: 1) הארגון הוולונטרי; 2) קואופרטיב של הורים; 3) קואופרטיב של עובדים (בשני המקרים הראשונים צריכים ההורים לתרום מעבודתם בגן). הן צוותי הגנים והן ההורים העדיפו את שלוש הצורות לעיל, בעלות האופי השיתופי, על-פני הדפוס השכיח של גן-ילדים עירוני. בשנת 1996 היו בשוודיה כ-1,800 גני-ילדים בצורות שונות של ארגון קואופרטיבי. בארה"ב יש לאחרונה התעניינות בדפוסים קואופרטיביים של שמרטפות, המוקמים על-ידי הורים (לדוגמא: הורים שהם מרצים וסטודנטים באוניברסיטאות).
שירותי רווחה: באיטליה חוקק הפרלמנט ב-1991 את חוק ה'קואופרציה החברתית'. חוק זה, ראשון מסוגו באירופה, מגדיר ומסדיר את תפקודו של תחום קואופרטיבי חדש. כקהל היעד הוגדרו אנשים ה"סובלים מחסר" כגון: מוגבלים בגופם, בשכלם או בחושיהם; חוסים לשעבר במוסדות לחולי נפש; מתמכרים לשעבר לסמים ולאלכוהול; בני נוער בגיל העבודה בעלי רקע משפחתי בעייתי; אסירים לשעבר בעלי פוטנציאל לשיקום מחוץ לבתי הסוהר. לאחרונה נוספו לרשימה גם קבוצות של מובטלים ומהגרים. הקואופרטיבים העוסקים ברווחה הם משני דגמים: הדגם הראשון עוסק במתן שירותים חברתיים, שירותי בריאות ושירותי חינוך, תוך שהמפעילים עצמם מאורגנים כקואופרטיב. הדגם השני מספק עבודה למוגבלים, וכך מסייע להשתלבותם בעבודה יצרנית ומכניסה. בקואופרטיבים מהסוג השני, אנשים "הסובלים מחסר" חייבים להוות לפחות 30% מכלל העובדים, ולהימנות – בהתאם למצבם – עם חברי הקואופרטיב. סעיפים בולטים אחרים בחוק מתייחסים לתרומתם של מתנדבים (שמספרם לא יעלה על 50% מכלל החברים); להגבלות בתשלום ריבית על מניית החבר או בחלוקת עודפים – אם בכלל – מעבר להוראות החוק; ולאיסור לחלק כספי רזרבות במהלך חיי הקואופרטיב ובעת פירוקו.
בסוף 2001 היו באיטליה 5,600 קואופרטיבים חברתיים פעילים שהעסיקו 157,000 עובדים בשכר וכ-23,000 מתנדבים (הגודל הממוצע לקואופרטיב: כשלושים עובדים בשכר). על אף שקואופרטיבים אלה היוו רק מעט יותר מ-2% של הארגונים-ללא-מטרות-ריווח הפועלים באיטליה, היו מעורבים בהם 22% מסך העובדים בשכר במגזר הזה. ברמה הבין-ארגונית פעלו 200 "קונסורציומים": אגודות שבהם שותפים כמה קואופרטיבים קטנים (כך משלבים את יתרון הגודל של האגודה עם יתרון הגמישות והליכוד הפנימי של הקואופרטיב הקטן).
אחד ההיבטים המעניינים של הקואופרציה החברתית טמון בפוטנציאל ההשתלבות שלה בתהליכי הפרטה. בעיר ברשה שבצפון איטליה (350,000 תושבים) זכה קואופרטיב במכרז של הרשות המקומית לטיפול במרבית שטחי הנוי של העיר. בקואופרטיב מועסקים 60 איש, מהם 25 אנשים עם מוגבלויות. בכל רחבי איטליה, קואופרטיבים חברתיים אחראים להפעלתם של מאות מועדוני-יום של קשישים וקבוצות טיפוליות.
הקואופרציה החברתית הוכיחה שפרויקט כלכלי יכול לחתור לסולידאריות. בתחילה היו שהתייחסו לשילוב הזה כאל דבר והיפוכו. במרוצת השנים הפך הדבר למציאות מקובלת באיחוד האירופי ומדינות רבות התאימו את הקואופרטיב החברתי לצרכיהן המקומיים. לקח אפשרי מסקירה קצרה זו הוא שכאשר התארגנות קואופרטיבית באה "מלמטה" ונהנית מהזדהות חזקה של המשתתפים, יש בכוחה לשנות את אורח חייהם של אנשים רבים. לנו, הישראלים, ראוי ללמוד מהנעשה בעולם הרחב ולאמץ שיטות ארגון מתאימות לסיפוק צרכינו הכלכליים ולהקלת מצוקותינו החברתיות.