לכבוד פתיחתה של שנת הלימודים, ברצוני להזמינכם לסיור מודרך במרכז לפדגוגיה חברתית – מכללה להכשרת מחנכים ובית יוצר לטיפוח רשתות מורים אידיאולוגיות, מסגרת יישומית לקידומה של תפישת הפדגוגיה החברתית במערכת החינוך בישראל. אני מקווה שתיהנו.
יסודות
לפני שנתחיל בסיור, הבה נציץ אל יסודותיו של המרכז, ההנחות עליהן הוא מתבסס:
- מערכת החינוך הינה זירה לעיסוק חברתי-ערכי.
- המורים חייבים להוביל עיסוק זה.
- כלים, כוח התמדה, תודעה מקצועית ורעיונית שנחוצים למור יכולים להתפתח ולהתקיים בקבוצת עמיתים בעלי חזון וייעוד משותף.
המרכז לפדגוגיה חברתית יתפח קבוצת מורים כזו, יקנה לה ידע, כלים ותחושת שליחות במימדים של שייכות, התנסות ולמידה. כיוון שתהליך הטיפוח לא יכול להתמצות בתהליך הכשרה מקדים בלבד יכלול המרכז שתי יחידות: יחידה להכשרת מחנכים ויחידת מחנכים לטיפוח רשתות מורים אידיאולוגיות.
קומה א' – מכללה להכשרת מחנכים
כאן יכשרו אנשים צעירים להיות מחנכי העתיד. תהליך הלימוד, משלב מיון המועמדים, דרך דרכי הלמידה והתכנים יכוונו להכשרת מחנך מחויב לערכים חברתיים, לחנוך והוראה חברתיים.
הלימודים במכללה יארכו שלוש שנים בשני ימי לימוד שבועיים. קבוצת הלומדים תמנה כעשרים לומדים. לכל קבוצת לומדים ימונה מחנך שילווה את תהליכי הלמידה, ההתנסות וההתפתחות לאורך כל תהליך ההכשרה. המחנך יהיה אחראי לעדכונה של תוכנית הלימודים ולניצול הזדמנויות חינוכיות שייווצרו בתוך הקבוצה, במרכז, במוסד האקדמי ובכלל.
ללימודים במרכז יהיו כמה מאפיינים:
- לימוד קבוצתי – למידה קבוצתית שיתופית שמציבה את כל הלומדים כיוצרים ידע וכרוכשים אותו, ביחד.
- לימוד סדנאי – אישיות הלומד על תכונותיה, שאיפותיה, ניסיונה, חוויותיה, יחסיה תובא אל קידמת הבמה הלימודית.
- לימוד דיאלוגי – הצבת הלומדים והמלמדים על מישור אחיד של חיפוש ויצירה.
- מעורבות פעילה של הלומדים בהוראה – כל מחנך הוא חניך וכל חניך מחנך. תפישת ההוראה כדרך הלימוד הטובה ביותר תבסס למידה המערבת את הלומדים ורואה בהם שותפים ליצירת הידע ולהקנייתו.
- מעורבות פעילה של הלומדים בעיצוב התוכנית – הלומדים כשותפים לעיצובו ולפיתוחו של מסלול ההכשרה ושל המרכז לפדגוגיה חברתית בכלל.
- לימוד רב-תחומי ובינתחומי – הארה והערה של החברה מזוויות ראיה, ניתוח ושיפוט מגוונות תוך הסתמכות על מקורות עיוניים, מחקריים, אומנותיים, אקטואליים מתחומי דעת מגוונים.
- התנסות מעשית – המעשה החינוכי בעצם מהותו מהווה שזירה של תיאוריה ומעשה, לכן מתבקש לשלב בתהליך הלימודי התנסות חינוכית משמעותית של הלומדים מהשלבים הראשונים.
- לימוד מוכר ורישמי –חשוב שמסלול זה יאפשר להעניק בסופו של דבר תעודת הוראה רשמית. יש עדיפות לשילובו של המוסד במסגרת מוסד אקדמי מוכר שיעניק לו מעמד, הכרה, ולא פחות חשוב אפשרות להשפעה בלב ליבו של הממסד.
הלומדים במסלול ההכשרה יהיו בוגרי תואר ראשון או לכאלה שקרובים לסיומו המעוניינים להכשיר עצמם לתפקידי הוראה, חינוך והנהגה במערכת החינוך. מעבר להתאמה האינטלקטואלית-אקדמית ידרשו המועמדים להוכיח: עניין ומחויבות מוכחים בעיסוק בסוגיות חברתיות; נכונות להשתלבות ברשת מורים אידיאולוגית בתום תהליך ההכשרה; יכולת ורצון להשתלב בקבוצה לומדת; נכונות ללימוד אקטיבי, מעורב, ומאומץ ונכונות לשלב עבודה ולמידה.
קהל יעד חשוב למסלול הכשרה זה הם עובדי ארגוני החינוך הבלתי-פורמלי. בתנועות הנוער, בפנימיות, במרכזים קהילתיים, בעמותות ובארגונים שונים פועלים מאות רבות של צעירים בוגרי צבא. הפעילות במסגרות הבלתי-פורמליות נתפשת פעמים רבות כזמנית, כמתאימה לתקופת העלומים (גילאי העשרים-שלושים), ויש קושי רב להתמיד בה לאורך שנים. כיום, בהעדר מסגרות המשך, פונים עובדים אלה למסלולי לימוד אקדמאים רגילים ופעמים רבות מוציאים עצמם מחוץ לשדה החינוך. יצירתו של מסלול הכשרה קבוצתי, בעל סדר יום חברתי, יכול לתת מענה לצעירים אלה (בתנועות הבוגרים של תנועות הנוער, שמונות מאות רבות של בוגרי צבא, יש כבר עכשיו ניסיונות לעצב מסלולי לימוד ייעודיים במכללות להכשרת מורים).
עובדי החינוך הבלתי-פורמלי יכולים להוות מקור לגיוס כוח אדם איכותי ובעל מחויבות חינוכית חברתית, לשורותיה של מערכת החינוך הפורמלי. ציבור זה יכול לענות בצורה טובה על דרישות הקבלה של המסלול.
קומה ב' – בית יוצר לרשתות מורים אידיאולוגיות
כאן יבנה הבסיס לרשתות המורים, למפגשים משותפים של מחנכים, ל"תחזוקה" שוטפת, התייעצות והמשך הלימוד.
שלב ההכשרה אמור ליצור את התשתית לקיומה של קבוצת המורים מחויבת לחינוך הערכי ברוח הפדגוגיה החברתית. אבל תהליך ההכשרה עצמו, גם אם יטעין את בוגריו במלאי רב של אנרגיה, מחויבות ולחלוחית בעיניים, לא יספיק כדי לשמר את הבעירה הפנימית בקרבם לאורך זמן. היום-יום השוחק והאפרורי, הבדידות המקצועית, הציניות כל אלה עלולים להחליש ולהסיט את מחנכי הפדגוגיה החברתית מייעודם.
מלבד זאת התשתית המתפתחת לאיטה בהכשרת מורים איננה מספיקה. תהליך ההכשרה יכלול רק אחוז קטן מאוד של מורים, כך שיכולת השפעתם במערכת תהיה קטנה מאוד. שאיפה להשפעה גדולה מחייבת לרתום מורים נוספים לתיקון החברתי-ערכי. לכן, יש לגייס מורים מתוך מערכת החינוך, הקרובים בתפישה החינוכית שלהם לתפישת הפדגוגיה החברתית, וליצור זירה נוספת שתשמש כמסגרת המשך בעבור בוגרי מסלול ההכשרה ומסגרת בסיס למורים אלה.
מסגרת ההמשך תהווה בעצם חממה לייזום, הקמה וטיפוח של רשתות מורים אידיאולוגיות; היחידה תכלול מטות של מספר רשתות מורים כשכל אחת מהם תייצג חזון חברתי שחבריה שואפים לממש בתוך מערכת החינוך. למשל: מורים לצדק חברתי, מורים לאזרחות סביבתית, מורים לשוויון בין המינים, מורים לאזרחות שוויונית ועוד ועוד.
כל רשת תהווה מסגרת להשתלמויות, לבניית תוכניות לימוד, לארגון כנסים וימי עיון, ליצירת במה להחלפת עמדות ורעיונות לארגון פעילויות משותפות, ברמה האזורית או הארצית, ליצירת שיתופי פעולה חד פעמיים או מתמשכים בין מחנכים או בין בתי ספר שונים ועוד.
המרכז יעודד את הרשתות ליצור שיתופי פעולה עם עמותות חברתיות – חינוכיות ואחרות – שמזוהות עם תפישת העולם שלהם. שיתופי פעולה אלה יוכלו להפרות את הרשת וליצור בעבורה קשרים וגשרים עדכניים אל המציאות החברתית פוליטית. מקור היניקה והחזון המשותף של כלל הרשתות ישמשו בסיס לשיתוף פעולה ביניהן ולחיבור לכלל כוח בעל יכולת השפעה על סדר היום החינוכי.
מחויבות אמיתית ניתן ליצור רק מתוך בחירה, הכרעה ותחושת מיוחדות. הבחירה של המורה ברשת אליה הוא רוצה להשתייך, הזדהותו עם תכניה, הפיכתו למייצג ולשליח בתוך בית הספר, כל אלה יולידו מחויבות ותחושת אחריות.
המורה זוכה ל"תחזוקה" שוטפת לכל אורך שנות עבודתו ואפילו לאחר מכן. המפגש וההיכרות בין מורים מבתי ספר, מגזרי חינוך ומקומות יישוב שונים יכולים רק להעצים ולהעמיק את רמות הלימוד והפיתוח. מחויבות והזדהות כזו יבואו לידי ביטוי הן ברמת עבודתו השוטפת של המורה – בשיעורי המקצוע שלו ובשיעורי המחנך והן ברמה הבית ספרית בפרויקטים חינוכיים מקיפים יותר שיזום. כך, רמת המעורבות וההשתתפות של מורי הרשתות בחיי בית הספר תגבר.
רשתות מורים אידיאולוגיות יאפשרו לפרק את המושג הגדול, המעורפל, שזוכה למעמד נחות במערכת – ה'חינוך החברתי ערכי'. במקומו יתפתחו יותר ויותר מסלולים חברתיים ממוקדים, מעודכנים ובעלי רלבנטיות לחיי המורים והתלמידים. אלו יזכו לטיפול וטיפוח עקבי, תדיר ומתמשך, מצידם של המורים חברי הרשתות, שהוא הכרחי ביצירתה של פעולה חינוכית משמעותית.
רעיון רשתות המורים האידיאולוגיות טומן בחובו בעיות רבות כמובן: צפוי קושי בגיוסם של המורים למהלך כזה; עלול להיווצר חשש להכנסתה של אידיאולוגיה לחצר ביה"ס ועוד. אני מאמין שניתן להתגבר על מכשולים אלה באמצעות פעולה הדרגתית וזהירה שתוכיח כי זהו מהלך המעשיר ומחזק את בית הספר כגורם מחנך בחברה דמוקרטית ובדרך אליה. כמו כן יזכו המורים לתחושת סיפוק ומשמעות כתוצאה מהרחבת תחומי אחריותם ומעורבותם.
תצפית מהגג – מבט אל משעולי ההיסטוריה
שני פרויקטים חינוכיים קיימים יכולים לשמש דוגמא למרכז. שני הפרויקטים איבדו במשך השנים את צבעם הברור ואת תנופת העשייה שייחדו אותם. למרות זאת ניתן להשתמש בשני הסיפורים ללימוד, לניתוח ולהפקת לקחים. ניתן לשאוב מהם עידוד לגבי עצם היתכנותו של מיזם חינוכי כזה.
שני הפרויקטים הם: מסלול לחינוך חברתי בסמינר אורנים ופרויקט עמיתי אורנים וכן מועצת המורים למען הקרן הקיימת לישראל.
מסלול לחינוך חברתי באורנים
המסלול הוקם בראשית שנות השמונים במטרה לטפח תודעה חינוכית-רעיונית כיסוד מרכזי בהכשרת מחנכים. המייסדים חשו בחסרונה של תודעה כזו במערכת החינוך בכלל ובמערכת החינוך הקיבוצית, שאותה ייצגו, בפרט. הם הרגישו שעליהם לטפח שכבת מחנכים שתחזק את היסודות המעמידים את התלמיד במרכז התהליך החינוכי כנגד מגמות ההישגיות שהלכו וחדרו לחינוך הקיבוצי.
בתחילת שנות התשעים נוצר קשר בין המסלול לבין מינהל חברה ונוער במשרד החינוך. המסלול הותאם לדרישות המנהל ולבוגריו קיבלו תעודת רכז חינוך חברתי. שינוי זה עמד בסתירה לתפישה המקורית שהתבססה על לימוד "לשמו" ולא למען תעודות רשמיות.
במקביל הוקם פרויקט נוסף – עמיתי אורנים. מטרתו הייתה לטפח מורים מחנכים חדורי אחריות לחברה הישראלית שישתתפו באופן פעיל בעיצוב חיי הקהילה המקומית. זהו פרויקט מקביל למסלול החברתי אך הוא מיועד בעיקר לבני הערים ועיירות הפיתוח. הדגש הועתק לפעילות בקהילות המקור של הסטודנטים. העניין בתהליכים קבוצתיים פנימיים פחת, הקבוצות היו הטרוגניות וחסרות מכנה משותף.
באמצע שנות התשעים הוחלט לאחד את שני הפרויקטים. היום מכשיר המסלול מחנכים, מדריכים בכירים בתנועות הנוער ובבתי הספר, בקיבוצים ובפנימיות. מטרתו ליצור מעורבות בקהילה ולטפח רגישות לצדק חברתי ולדמוקרטיה.
המסלול מוכפף ליעדים שהגדיר משרד החינוך. כך עוסקים הסטודנטים בסדנאות מניעה (סמים, עישון, יחסי מין), בהגדרת תפקיד הרכז החברתי וכמובן באקטואליה. כלומר – ממסלול שיועד לטפח "אליטה משרתת" כהגדרת המייסדים הפך המסלול לפונקציונלי וצר מימדים.
מועצת המורים למען הקרן הקיימת
קבוצת מורים ששאפה להשפיע על מערכת החינוך המתעצבת בארץ ולחזק בתוכה את החינוך הציוני-חברת-ערכי הקימה את מועצת המורים בשנת 1925. הקבוצה המייסדת כללה את ברוך בן יהודה (מחנך צעיר מגימנסיה הרצליה), שלמה שילר (מנהל גמנסיה רחביה בירושלים), אברהם ארנון (מנהל ביה"ס היסודי למל בירושלים) ומורים בולטים נוספים.
מייסדי התנועה גרסו שיש ליצור חינוך מאחד ומלכד בתוך מערכת חינוכית אחידה. הם חשו צורך לחזק את החינוך הציוני ככלי להתמודדות עם המשבר הכלכלי הקשה שפקד את הארץ, עם יציאת בני נוער רבים ללימודים גבוהים בחו"ל, עם התרבות והשפה האנגלית שהפיצו פקדי המנדט הבריטי ועוד. למעשה, אחת הסיבות להקמתה של התנועה, הייתה התנגדות להקמתו של זרם חינוכי נבדל ועצמאי לתנועת הפועלים (זרם העובדים).
לאחר מספר ניסיונות כושלים, הצליחו לארגן בפסח 1927 כינוס יסוד מרשים שזכה לתהודה ציבורית רבה, לא מעט בזכות נוכחותם של אישי ציבור וביניהם "המשורר הלאומי" – חיים נחמן ביאליק. כנוס זה הניח את היסודות הרעיוניים ואת מסגרת הפעולה.
המועצה פעלה מראשיתה בדרך של מינוי נציג או שניים בכל ביה"ס שהיו מקשרים בין פעילות המועצה לבין בית ספרם, ואחראים ליישום התוכניות בקרב תלמידיהם. פעילות המועצה הייתה רבה ומגוונת וכללה כתיבת תוכניות לימוד ופרסומן, קביעת שורה של טקסים, מסיבות, טיולים, שילוב רעיונות הקק"ל בתוכניות הלימודים של המקצועות השונים, ניסוח חוקת תלמידים, הוצאה לאור של ספרות עזר לבתי הספר, איסוף תרומות לקק"ל, יציאה למחנות עבודה ועוד.
מועצת המורים הצליחה להתבסס ולהפיץ את רעיונותיה ואת דרכי פעולתה בקרב בתי הספר. היא הפכה לגורם בעל השפעה גדולה, הן בתרומתה לעיצוב השדה התרבותי בחברה הישראלית הנבנית והן בהשפעתה על מערכת החינוך הממלכתית, הפורמלית והבלתי-פורמלית. לאחר קום המדינה הייתה שותפה לדיונים אודות עיצובה של תוכנית הלימודים באזרחות והייתה מעורבת לאורך שנים ארוכות בחינוך הערכי במערכת החינוך.
באופן רשמי הגוף פעיל עד ימינו אנו, אבל אל תרגישו שאתם חריגים או בורים אם לא הרגשת את השפעתו, זו הפכה לזניחה ברבות הימים…
צאתכם לשלום
לפני שאתם עוזבים ברצוני להודות לכם על שנאותתם להקדיש זמן ומאמץ ולסייר עימי במחוזות הדימיון..
הפיכתו של התיאור המדומיין למוסד חי, נושם ובועט והרצון להיות נאמן לעקרונותיו – מחייב שיתוף פעולה אנושי, ארגוני ורעיוני רחב. אני מזמין כל אחד ואחת מכם שמוצאים עניין אישי או קבוצתי בין אם מתוך סקרנות אינטלקטואלית גרידא או שמא מתוך מוטיבציה מעשית יישומית, לפנות אלי וביחד לנסות ולרקום את החלום לכדי מציאות.