אפשר לקרוא את משנתו הפילוסופית של אדם סמית, שנחשב מייסד מדע הכלכלה הליברלית, כמובילה לכלכלת רווחה ומשטר סוציאל-דמוקרטי. המושג 'סימפתיה' מקשר בין משנתו של סמית, לבין הכלכלן-פילוסוף בן זמננו, אמרטיה סן, ומאפשר לקרוא את הגותו של סן כהמשך לטענות המצויות כבר במשנתו של סמית.
אדם סמית (1723-1790) היה מרצה לפילוסופיה באוניברסיטת גלזגו בסקוטלנד. בשנת 1776 פרסם את ספרו 'עושר העמים', שנחשב כטקסט המייסד את מדע הכלכלה הליברלית כדיסציפלינה מדעית נפרדת. אולם, סמית לא ראה את עבודתו ככלכלית בעיקרה אלא התייחס למדע הכלכלה כאספקט נוסף של חקר החברה. הוא ראה את עצמו, קודם כל, כפילוסוף של המוסר, הפוליטיקה והחוק. עבורו הכלכלה הפוליטית היוותה פרק אחד, לאו דווקא החשוב ביותר, בחקירת טבעם של האנושות והחברה. חקירה זו קשורה לפסיכולוגיה, אתיקה, חוק, פוליטיקה והתפתחות המדעים והאמנויות. לכן כדי להבין את תורתו, גם את החלק הכלכלי שלה, יש להתייחס לכל כתביו כמקשה אחת, ולא ל'עושר העמים' בלבד.
בשנת 1759 פרסם סמית את הספר: 'התיאוריה של הרגשות המוסרים' (The Theory of Moral Sentiments). זהו ספר העוסק באתיקה, ב"ראוי החברתי" ובמהותן של המידות הנעלות. המושג המרכזי בספר זה הוא מושג הסימפתיה. לפי סמית, הסימפתיה הינה רגש נעלה שצריך להניע את ההתנהגות האנושית ולהיות כלי שיפוטי שלה. רגש הסימפתיה מאפשר לאדם להזדהות עם הזולת, להשוות בין האינטרסים שלו ושל האחר, ולבחור באופן אובייקטיבי בפעולה שהיא לטובת האינטרס החשוב יותר.
אדם סמית היה תלמידו של הצ'יסון (1713-1694), נוצרי מאמין, שטען שהאדם טוב מטבעו וחושו המוסרי עוזר לו לאזן את הדאגה לעצמו עם אהבת הזולת. טוב לב מאפשר להרגיש הזדהות עם אנשים אחרים ולעצור את ההתנהגות האנוכית. לדעתו, היחיד מסוגל להזדהות עם כאבו של האחר, להתגבר על האינטרסים העצמיים ולכוון את מעשיו הטובים לטובת הכלל. מאחר וטוב לב מכוון לייצר אושר ולא אומללות, וטוב לב נרחב עדיף על פני טוב לב צר, הרי שהפעולה המוסרית הטובה יותר היא זו שתביא את מירב האושר למירב בני האדם. בעקבות הצ'יסון, סמית מאמין שהאדם טוב במהותו, ובספרו על הרגשות המוסריים הוא מציג מתכון לחברה האידיאלית הנבנית תחת הנחה סוציו-פסיכולוגית שיש אינדיבידואל בעל אופי מושלם. ספר זה הוא תיאור של הראוי, מצע לתיקון העולם כדי שיהיה בקורלציה עם התוכנית המושלמת.
משנתו הכלכלית של סמית בראי מכלול הגותו
כיצד ניתן ליישב את הגותו של אדם סמית העוסקת בראוי החברתי עם דבריו ב'עושר העמים'? פרשנים שונים טוענים שסמית הוא פילוסוף של המוסר מצד אחד והיסטוריון של החברה ומבקר חברתי מצד שני. הוא מבין שאופיו של האדם והחברה האנושית אינם מושלמים. האדם מקלקל את יצירת הבורא ואינו מקיים את המעלות העומדות בהרמוניה עם המתכנן האלוהי. לפי גישה פרשנית זו, 'עושר העמים' הוא תיאור של המצוי, הצעה לתיקון העולם האפשרי, פשרה הנובעת מהידיעה שלא ניתן להגיע למושלם בגלל המגבלות האנושיות.
מושג ה'סימפתיה' (מובנו המודרני הוא אמפתיה), שכאמור מצוי בחלקים אחרים של משנתו של סמית, מתייחס ליכולת להזדהות עם האחר. הסימפתיה מאפשרת לאדם להיות צופה בלתי מוטה המסוגל לשפוט את התנהגותו של האחר, או שלו עצמו, ולקבוע אם הפעולה ואם הרגשות שהניעו את הפועל מוסריים.
סימפתיה היא אמת מידה לשיפוט המניעה את האינדיבידואל לפעולה מוסרית. גישה זו מרחיבה את הטווח של התועלת מפעולה מסוימת ומניחה שישנם סיפוקים לא כספיים המנחים ומניעים את ההתנהגות האנושית. היא מאפשרת קיום מניעים שאינם תלויים רק בהנאה הכספית שצומחת לעושה הפעולה, אלא נובעים מעצם ההערכה לנכונותה של עשייה מסוימת. אנשים שפועלים בניגוד לאינטרס המיידי שלהם עושים זאת בגלל מצפונם שמנחה אותם לעשות פעולות למען החברה כולה.
משנתו הכלכלית של סמית נטועה בפילוסופיה ליברלית הרואה בערכי החירות והשוויון את הערכים הנעלים בעולם המצוי. פרשנים המתייחסים רק לערך החירות הליברלית בתורתו רואים בו את הוגה הדעות המרכזי של כלכלת השוק החופשי. אולם יש לציין שהוא תפס את החירות הכלכלית כאמצעי לשפר את מצבה של החברה כולה, שיפור שיגרום לשגשוג במעמדם הכלכלי של כל האזרחים. יתר על כן, קריאה בהגותו הכוללת של סמית מלמדת שמושג השוויון משמעותי גם הוא בתפיסת העולם שלו. הוא מתייחס לכל בני האדם כשווים באופן מהותי, ולכן תתכן האפשרות להזדהות עם האחר. ללא ההבחנה בחשיבות ערך השוויון אצל סמית לא ניתן להבין את מושג הסימפתיה שלו ואת ההכרה בצורך לשפר את מצבם של העניים. ב"עושר העמים" הוא מתייחס להבדלים בין בני האדם כאל תוצאה של נסיבות חינוך וחלוקת עבודה, ולא כטבעיים. הוא מדבר על הצורך להקים מערכת לחינוך בסיסי לכל ולשפר את מצבם של העניים. הוא גם התנגד למונופולים ולהתארגנויות מעבידים למניעת העלאת שכר. כמו כן, סמית טען שהממשלה צריכה לעודד תרבות, לימודי מדע ופילוסופיה.
נראה שסמית לא היה רוצה שתרומתו העיקרית לאנושות תהיה תורה כלכלית המתארת עולם מצוי ופגום, אלא תורה פילוסופית המתארת עולם ראוי. בניגוד לאופן בו תורתו מוצגת בדרך כלל, המושגים שלו אודות סימפתיה ושוויון מובילים לגישה שונה מהתפיסה הכלכלית המקובלת על כלכלנים ליברלים. באמצעות הצגת מושג של ראוי חברתי, בתוך תפיסת עולם ליברלית, ניתן לדבר על חלוקת משאבים ועל צדק מתקן.
תפיסת הצדק החברתי של אמרטיה סן והקשר לסמית
אמרטיה סן, זוכה פרס נובל לכלכלה בשנת 1998 ופילוסוף של צדק חברתי , מציע גישה כלכלית שונה מהגישה הכלכלית התועלתנית. הוא מבקר את הכלכלנים הקלאסיים, שמניחים קיומן של פעולות שהינן רק בעלות תוצאה תועלתנית כספית, ולכן פונקצית התועלת הכלכלית מנוסחת רק במונחים כספיים. הגישה שהוא מציע מכניסה את משתנה הסימפתיה לפונקצית התועלת הכלכלית.
העיקרון שעומד מאחורי תיאורית הכלכלה התועלתנית הוא שהאדם פועל לפי האינטרס האישי שלו, ומתנהג בצורה רציונאלית כאשר הוא ממקסם את רווחיו הכספיים. במאמר משנת 1977, 'שוטים רציונאליים', בוחן סן התנהגויות שאינן מונעות על ידי אגואיזם ותועלת אישית, אלא על ידי סימפתיה ומחויבות, ומכניס משתנים אלו לתוך פונקציות הרווחה הכלכלית.
לפי סן, אנשים הם 'שוטים רציונאליים' מאחר והתנהגותם אינה תמיד רציונאלית לפי ההגדרה הכלכלית המקובלת בחוגים ליברליים. אפשר להבין את ההתנהגות האנושית כאשר מכניסים לסולם ההעדפות גם דרוגים של שיקולים לא רציונאליים, אלא מוסריים. לדעתו, ההתנהגות האנושית היא שילוב של אגואיזם ומוסריות. בשיטת דרוג כזו יש מקום לחשיבה, לתקשורת בין בני האדם, לשיקולי חירות, שוויון וכו'. לפעמים הפסד אישי מתוצאות פעולה יוסבר על ידי הערך המוסרי שהעושה נתן לה ולא בגלל שהתנהג באופן "לא רציונאלי", לפי ההנחות של הכלכלה הקלאסית.
סן מציג תפיסת שוויון רחבה מזו של השוויון הליברלי, ופילוסופית רווחה הכוללת ערכים מוסריים.
לפי תפיסת השוויון הליברלי שבה אוחז גם סמית, בני האדם דומים זה לזה באופן מהותי ומושגיהם האישיים לגבי ה'טוב' זהים. בסוף המאה העשרים תפיסה זו מתפוררת ומתעוררות תביעות של נשים, מיעוטים אתניים, מיניים ואחרים להכרה בפלורליזם של תפיסות לגבי מהו ה'טוב'. סן מאמץ את הגישה החדשה ויוצא מתוך הנחה שבני האדם שונים במהותם ובתפיסתם מה טוב עבורם. בגלל השוני בין בני האדם ההגדרה שלהם לרווחה שונה.
סן מפתח את 'גישת היכולות' המשלבת את המושגים: חירות, שוויון ויכולת תפקוד פרטנית. חירות היא היכולת להשיג את ההישגים המלאים האפשריים, ולא רק חירות לבחור באלטרנטיבות קימות. הדגש הוא על החירות להשיג רווחה במובניה השונים. זוהי רווחה המבטאת את היכולות האנושיות האפשריות, שכוללת סיפוק צרכים בסיסיים כמו מזון בריאות, חינוך, תוחלת חיים גבוהה ועד לחירויות מורכבות כמו יכולת לקחת חלק בחיי הקהילה, השגת הערכה עצמית וכדומה. איכות החיים נמדדת לפי היכולת להשיג תפקודים בעלי ערך, מעבר לקיום בסיסי. החירות היא האפשרות לממש את הפוטנציאל האנושי, לפי העדפות האישיות של כל אחד ואותה ניתן לממש רק לאחר שמולאו הצרכים הבסיסיים. חובת המדינה לדאוג לתנאי קיום הוגנים לאזרחים אינה בשם ההומאניות או הצדקה, אלא בשם עקרון החירות.
סן משווה בין מצבי רווחה שונים לפי מערך הבחירות שהיה פתוח בפני האדם. רווחה אינה סל הטובין שאותה בחר מישהו ומבטאת את הישגיו בפועל, אלא היא סט האפשרויות שהיו פתוחות בפניו. היכולת של האדם היא חבילה של אלטרנטיבות פעולה, שהיו נמצאות בהישג ידיו לו מולאו צרכיו הבסיסים. סט היכולות הוא המרחב האמיתי של הבחירה שלו. זוהי החירות הפוזיטיבית שלו: להיות מישהו, לעשות משהו, היכולת לתפקד. היכולת היא האפשרות לממש אופציות בעלות ערך בעיניו.
הבדלים ביכולות בסיסיות להשיג הישגים יכולים לנבוע מבריאות ותזונה לקויה, מהעדר חינוך ודיור, מהבדלים מגדריים ומתנאי פתיחה נחותים בגישה לשוק. מדיניות רווחה המתחשבת במשתנים אילו היא המדיניות הראויה לפי סן.
הגישות של סמית וסן מציגות מדע כלכלה המחובר למקורות האתים שלו. מושג הסימפתיה מחבר לדעתי ביניהם מאחר והוא מאפשר הכנסת משתנים נורמטיביים לפונקציות כלכליות. סמית מייצג עדיין חשיבה ליברלית קלאסית ואילו את סן הייתי מגדירה כפוסט-ליברל, כי הוא מגדיר מחדש את המושגים שוויון וחירות. לפי סן, השוויון הוא ברמה בסיסית יותר מאשר שוויון הזדמנויות בלבד, או אפילו שוויון במשאבים בסיסיים. זוהי שאיפה לשוויון ברמת אופציות הבחירה האמיתיות. סן גם קובע כי החירות אינה חירות נגטיבית המחייבת מדינת מינימום. זוהי חירות לא להיות רעב, חסר בית וחינוך, ללא בגדים וחולה. חירות נרחבת זו היא למען קידום האוטונומיה של האינדיבידואל ופריחתו ותנאי להגשמת החירות הפוליטית הליברלית.
החשיבה הפוסט ליברלית שמציע סן מקורה בליברליזם הקלאסי, אבל ללא היומרות לחלות האוניברסאלית שלו. זוהי חשיבה שמגדירה את החירות והשוויון באופן נרחב ושונה מהליברליזם שראה בשוק החופשי את זה שידאג להבטחת החירות הכלכלית ושוויון ההזדמנויות. התיאוריה שלו היא גישה כלכלית נורמטיבית שמובילה מחשיבה ליברלית קלאסית למדינת רווחה רחבה.