רוח חדשה מהלכת בעת האחרונה בחברה הישראלית ומקורה הוא אי נחת מתמשכת מתפקוד החברה והמדינה. אי נחת זה סובב סביב הפערים הכלכליים והחברתיים המעמיקים, נזקי מדיניות ההפרטה וכשליה. יותר ויותר קבוצות, שקמות בשנים האחרונות, מבקשות שינוי בסיסי בחשיבה על מדינת ישראל ועל החברה הישראלית, ואינן מסתפקות עוד בשינויים "קוסמטיים" או תחיקתיים-גרידא. כוחות חדשים אלה פועלים בעיקר בתחומי החינוך והרווחה. הם מעוררים דיון ציבורי ואקדמי ולאחרונה – מתארגנים לכלל פעילות פוליטית ברמה המקומית והארצית.
כתב העת 'חברה' הוא חלק מתהליך זה. בחודשים מאז הקמתו (ובמיוחד מאז יצא לאור הגליון הראשון) נוכחנו שאי הנחת והרצון לשנות מקיפים חוגים רחבים הרבה יותר מכפי שחשבנו. רבים נענו לבקשתנו לכתוב ורבים עוד יותר רכשו את העיתון, קראו אותו והגיבו. הצורך בבמה לרעיונות שהמוקד שלהם הוא החברה הישראלית, במה שתפקידה לאתגר הנחות מקובלות בתחומי הכלכלה, החברה, החינוך, הפוליטיקה והסביבה, היה גדול אף ממה שחשבנו. ככל הנראה, במה מסוג זה היתה חסרה כאן.
מבין הדרכים החדשות המוצעות לחברה הישראלית 'חברה' מכוונת לדרך סוציאליסטית. פרוש הדבר התרכזות באדם כחלק מהחברה ואחריות הדדית בין האדם לחברה; פרוש הדבר שיתוף מירבי של החברה בפוליטיקה. פרוש הדבר התרכזות בקונקרטי, במעשי, הפוליטי, הכלכלי והתרבותי. המונח "צדק חברתי" הפך מטבע-לשון מקובל בציבור הישראלי. אך, כדי שמונח זה לא ישאר בבחינת סיסמא ריקה, מטבע שחוק בלבד, יש למלא אותו בתוכן. והתוכן הזה הוא סוציאליזם. ההליכה בדרך זו מונעת משאיפה לצדק ולשויון. אבל סוציאליסט השואף לחולל תיקון אמיתי, חייב לאמץ ראיה מפוקחת של המציאות, ושל הפשרות הנדרשות מכל הפועל בתוכה.
העיסוק בזהות ובסמלים הפך מרכזי ביותר בחברה הישראלית בשנים האחרונות. תופעה זו, שאפיינה בעבר בעיקר את תנועות הימין, חזקה היום לא פחות בקרב השמאל. דומה שעיסוק זה בסמלי מאפשר דחיה ואף הדחקה של הטיפול בממשי. זהות היא אכן נושא חשוב ביותר וסמלים והסמלה לוקחים חלק מרכזי בעיצוב המציאות, אך ההתרכזות במישור הסמלי היא לעיתים קרובות עקרה ויש שהיא מזיקה. היא עקרה משום שהיא נגררת לא פעם לדקויות לשוניות ופילפולים כמו-משפטיים. היא מזיקה משום שהיא מסתירה את הקונקרטי והממשי. העוולות של כינוי בשמות ועיצוב סמלים מסתירות עוולות גדולות יותר של עוני, של ניכור ושל דחיקה לשולי החברה. העיסוק בשמות ובסמלים דוחה לעיתים קרובות את העיסוק בעוולות הממשיים. כנגד מגמה זו של עיסוק אובססיבי בסמלים, מבקש כתב העת 'חברה' לעסוק בקונקרטי, במחירים הממשיים של פרוק החברה ובפתרונות ריאליים וממשים לבעיות אלה. עם זאת, אין להזניח את הסמלי. בגיליון זה כמה מאמרים המציעים לבחון את השפה ואת הדרך בה מוצגות אמיתות-לכאורה בשיח הרווח בישראל ובעולם, בעיקר בתחום הכלכלה אך גם בתחומי הפוליטיקה, החינוך והתחבורה. האם המישור הסמלי והקונקרטי יכולים להתאחד לכלל פעולה רחבה אחת? שאלה זו עלתה בגיליון הקודם והיא ממשיכה להעסיק גם כמה מהכותבים בגיליון זה. היא תלווה אותנו גם בגיליונות הבאים.
הפתרונות הראליים המוצגים ב'חברה' אינם רק בגדר תכניות לעתיד. למרות התפוררותן של מפלגות שייצגו במשך שנים את השמאל, פועלים בישראל כוחות שהסוציאליזם הוא חלק מהווייתם. לפי שעה, אין הכוחות הללו פועלים במגרש הפוליטי-מפלגתי. קיימות תנועות חברתיות, עמותות, פעילים ציבוריים, עובדי מדינה, מורים, עובדים סוציאלים ועוד ועוד שפועלים במישור הקונקרטי לשיפורה של החברה, לקידומם של צדק, שוויון וסולידריות. 'חברה' מבקש להיות במה לכוחות אלה. 'חברה' מבקש לקשר ביניהם; לטוות רשת עניפה בין הארגונים והאנשים, הפועלים להחזרת האדם אל החברה והדאגה של החברה לאדם.
ויותר מכל מבקש כתב העת 'חברה' להציע תשובות לשאלה החשובה מכולן, עבור כל אדם, ובמיוחד עבור סוציאליסטים – השאלה "מה עלינו לעשות?".