החתול שלנו גוסס מאיידס של חתולים ואין הרבה מה לעשות. הוטרינר הסביר לי על זה אתמול אולי שעה, איך שזה מתפתח למימדים של מגיפה, ואיך זה עובר בזרע אבל גם ברוק, הוא אפילו נתן לי כתובת של איזה אתר באינטרנט שאני יכול לקרוא שם על זה עוד ולהתכתב עם בעלי חתולים סופניים אחרים, בארץ ובעולם. הוא מאוד צעיר, הוטרינר שלנו, ממש ילד, וכבר אלמן. אישתו מתה באיזה פיגוע. רואים עליו שהוא חושב עליה כל הזמן, לא משנה מה, גם כשהוא מעקר חתולים ורושם אנטיביוטיקות, היא כל הזמן שם, כמו במין בלון קטן כזה של מחשבה שמרחף לו מעל הראש. אני חושב שזה יפה. לפעמים אנשים שוכחים כל-כך מהר שזה פשוט מעליב.
אישתו למדה במכללה למינהל מחזור אחד מתחתי, לא זוכר אפילו איך הגענו לדבר עליה, אולי דרך רבין. והוא אמר לי, אין מה לעשות, ככה זה החיים. ולא הבנתי אם הוא מדבר על החתול או על רבין, אבל הוא דיבר על אישתו. בסוף יצא שכמעט כל מה שאמר היה עליה.
שתראה שהוא כבר ממש לא יכול יותר תביא אותו לכאן ונזריק לו משהו, הוא אמר, ואחרי זה שאל איך קוראים לחתול. אמרתי לו, והוא נורא צחק, ואמר שזה שם מצויין. סיפרתי לו שאת השם את המצאת. הוא שאל כמה זמן אנחנו ביחד, ואני ראיתי בעיניים שלו שהוא שוב פעם בעצם מדבר על אישתו, אז סיפרתי לו שניפרדנו, ככה, באינסטינקט, בשביל שירגיש פחות רע. והוא אמר לי עוד פעם שאין מה לעשות וככה זה בחיים. ורק שאמר את זה בפעם השניה, זה פתאום צנח לי – שבאמת עזבת, ושאיזה ערבי אחד, שחקן תיאטרון, מזיין אותך. ואני לא גזען, אבל בכל זאת, יש בזה משהו מקומם. ושבקושי עברה שנה, אבל את כבר לגמרי לא זוכרת. שאת לא חושבת עלינו אפילו דקה אחת ביום.
בדרך חזרה, באוטו, החתול חירבן על המושב במין שאננות כזאת. כאילו שהוא כבר יודע שהכל ניגמר ואין לו למה להתאמץ. תתבייש לך! אמרתי לו, בלי להתכוון, רק בשביל שירגיש שהעניינים כרגיל. והוא תקע בי מבט של מייצגן משופשף שיודע שגם השנה לא יזכה בפסטיבל עכו, וסינן, בקול אנושי לגמרי, עזוב אותך ממנה, אם היתה נשארת, היית עוזב אותה כבר מזמן, זה האגו שלך שבוכה לא הלב. ואני אמרתי לו, ממתי אתה מדבר? ואם כבר, אז אולי תעשה לי טובה ותסביר למה בדיוק חירבנת באוטו? זה מה שאני אוהב אצלך אלכס, סינן החתול בבוז, תמיד אתה מתמקד בעיקר.
הוא לא דיבר איתי מילה מאז, רק מיאו-מיאו מיאו-מיאו. חוץ מביום שלקחתי אותו לרופא לזריקה, ולפני זה השארתי לך על זה הודעה במזכירה, גם אז הוא לא ממש דיבר, אבל אני כמעט בטוח ששמעתי אותו מגחך. הוטרינר התחתן מאז פעם שניה, ראו לו את זה בעיניים. פתאום הוא נראה פחות סובל כזה ויותר סתם בנאדם. ואת התקשרת אלי רק יום אחרי ואמרת שקיבלת את ההודעה באיחור, ושאת נורא מצטערת, ושאת והערבי כבר לא ביחד, ושאני אפסיק כבר לקרוא לו 'הערבי' כי יש לו שם.