עקרונות למדיניות חקלאית לאומית ולחילוץ החקלאות מהמשבר הנוכחי

מדיניות חקלאית מהווה מעין נייר לקמוס שעל פיו ניתן להעריך את מידת האיזון הנהוגה במדינות השונות בין תמריצי השוק לבין המערכות הממשלתיות. גם בארצות המערב, שבהן כללי כלכלת השוק "חוגגים", יש יחס מועדף ומיוחד לחקלאות בגלל היותה ענף המספק מוצרים ציבוריים רבים. למרבה הצער, ממשלות ישראל רחוקות מיישום או מהסדרים של מדיניות חקלאית ראויה, ויש לכך השלכות רוחב החורגות הרבה מעבר לעיסוק החקלאי. אין זה מקרה שגם בפרמטרים חשובים אחרים כגון: מדיניות רווחה, מדיניות האשראי, חינוך, בריאות וכו' מדינת ישראל כבר מזמן איננה אור לגויים.

בעידן הנוכחי של כלכלת שוק וגלובליזציה, מקובלת בעולם המערבי מדיניות המבוססת על תפיסת החקלאות כ'ענף רב תפקודי' (Multifunctional). מדיניות זו בנויה על הכרה בצורך הלאומי בקיומם של חקלאות בת קיימא ושל חקלאים ומתיישבים המתפרנסים בכבוד מחקלאות תוך שמירה על אדמות הלאום, על המרחב הכפרי והפריפריאלי ועל אזורי הגבולות. מדיניות זו מתייחסת הן להיבטים הכלכליים (כגון אספקת מזון ותרומה למשק הלאומי) והן להיבטים ציבוריים אחרים (כגון ביטחון, פיתוח ושמירת המרחב הכפרי והפריפריאלי, שמירה על איכות הסביבה ומניעת מדבור).
המדיניות החקלאית הנהוגה בכלכלה הבינלאומית והמומלצת בהסכמי הסחר העולמי מקטינה את המעורבות הישירה של הממשלות בנושאים מעוותי סחר כגון: סובסידיות ישירות בשוק המקומי, תמיכות ישירות בייצוא החקלאי והגנות כנגד היבוא. אך במקביל היא מביאה לתמיכה רחבה של הממשלות בחקלאות בנושאים עקיפים שאינם מעוותי סחר. דוגמה לצעדים של תמיכה עקיפה הם ההסדרים המכונים 'הקופסה הירוקה' (GREEN BOX) ו'הקופסה הכחולה' (BLUE BOX). במסגרת מה שמכונה 'הקופסה הירוקה' תומכות ממשלות במחקר חקלאי, בהדרכה וביטוח, במחירי מים לחקלאות (עיגון זכויות השימוש של החקלאים במים) ובפיתוח מקורות מים חדשים. צעדי התמיכה שזכו לכינוי 'הקופסה הכחולה' כוללים פיצוי על קיצוצים (כגון, קיצוץ במכסות המים או במכסות לשיווק תוצרת חקלאית) ותשלומים עבור הימנעות מייצור. כל אלה נתפסים בעולם כאינטרס לאומי חיוני מן המעלה הראשונה.
המדיניות המקובלת בעולם נתמכת על ידי הארגונים והגופים הרב לאומיים המובילים בעולם ובהם: ארגון הסחר העולמי (W.T.O.); 'ארגון הארצות המפותחות' (O.E.C.D); הבנק העולמי (WORLD BANK) ועוד. והיא מיושמת בפועל במדינות השוק האירופי המשותף (C.A.P), בארצות הברית (FARM BILL) ובמדינות מפותחות מובילות כגון יפן, קנדה ובריטניה. מדיניות זו מתבטאת בתקצוב המלווה בתמיכה עקיפה ובחקיקה של מרכיבי מפתח. על מדינת ישראל לאמץ מרכיבי מדיניות אלה, וזאת בניגוד קוטבי למדיניות הנהוגה בה בשנים האחרונות.

המדיניות הנהוגה בישראל לעומת המדיניות הרצויה

ממשלת ישראל, המעונינת לכאורה להשתלב בתהליכי הגלובליזציה והסחר העולמי, מקפידה על כל הצעדים להקטנת התמיכות הישירות, אך מתעלמת מהמדיניות המומלצת בהסכמי הסחר העולמי לגבי מעורבות ממשלתית עקיפה שהיא תנאי לקיומה של חקלאות בת קיימא ואף מעוגנת בהסכמים הבינלאומיים. יתר על כן, המדיניות הנוכחית הנהוגה על-ידי ממשלות ישראל אף פועלת להקטנת מעורבות זו.
מדיניות זו מגבירה את המשבר הנוכחי בחקלאות.
לאור האמור לעיל, הממשלה חייבת לשנות את גישתה באופן דרסטי ולעצב מדיניות שאומצה, כאמור, זה מכבר על ידי מדינות העולם המערבי. עיקריה של המדיניות המומלצת הם תמיכה מסיבית בחקלאות המלווה בחקיקה של מרכיבי המפתח שלהלן:
· השקעות בתשתית ובאמצעי ייצור.מתן מענקים ו/או הלוואות נוחות להשקעות במפעלי מים, רפתות, לולים, טרקטורים ומכונות חקלאיות, חממות וכו'.
· טיפוח המחקר החקלאי והעמקת ההדרכה החקלאית. יש להתייחס אל המחקר החקלאי ואל ההדרכה כאל מוצרים ציבוריים שהממשלות ממנות את רוב ההשקעות בהם, כולל משכורות לחוקרים ומדריכים, מחקרים בסיסיים וישומיים וכו'. צעדים אלה יכולים למנוע את התלות של החקלאים בחברות ענק מסחריות המשתלטות על הידע שהושג במשך שנים על-ידי החקלאים ובכך שולטות על הייצור החקלאי ועל ההכנסות בענף זה.
· שימור ופיתוח משק המים תוך הגנה על זכויות החקלאים. רכיב זה כולל תמיכה במחירי מים לחקלאות, עיגון זכויות השימוש של החקלאים במים ופיתוח מקורות מים חדשים.
· חיזוק הוטרינריה והגנת הצומח. יש לקבל את הכללים הבינלאומיים המגינים על החקלאות המקומית מפני מקרים של הכנסת מחלות ומזיקים באמצעות יבוא חקלאי בלתי מבוקר. בעולם, הנושא קיבל לאחרונה משנה תוקף לנוכח מה שקרה באנגליה (פה וטלפיים), בלגיה (סלמונלה) וכו'.
· ביטוח אסונות טבע ונזקי טבע בחקלאות. ענף החקלאות, התלוי באופן מוחלט בתהפוכות מזג האוויר, זוכה בעולם להשתתפות נדיבה של המדינה בפרמיות לביטוח הנ"ל. יש לקבל כללים אלה גם בישראל.
· ביטוח היצוא החקלאי (שערי מטבע ומחירים). חוסר היציבות הקבוע של השווקים הפיננסיים שהוא המאפיין המרכזי בגלובליזציה גרם לקריסה של הכלכלה במדינות רבות. מצב זה הביא ממשלות במערב לבנות הגנה ביטוחית של שערי החליפין של המטבעות בדמות השתתפות נדיבה בפרמיה המשולמת על-ידי החקלאים לביטוח היצוא. כמו כן, מתפתח לאחרונה ביטוח של מחירים בעיקר בסחורות.
· הגנה על איכות הסביבה ומניעת סיכוני המדבור. החקלאות בעולם היא האמצעי הבדוק ביותר לשמירה על איכות הסביבה ולמניעת מידבור, ויש בכך אינטרס ציבורי ממדרגה ראשונה לשמירה על שטחים פתוחים. לכן יש לאמץ בישראל, בהתאם לנהוג במדינות אחרות, מדיניות המסבסדת עיבוד חקלאי של השטח, וזאת על מנת למנוע ארוזיה של הקרקע ומידבור.
· תשלומים עבור הימנעות מייצור. במקרים שחקלאים נדרשים להימנע מייצור משיקולים ציבוריים כלשהם, יש לפצותם על המדיניות שנקבעה.
· שותפות עם ארגוני החקלאים באמצעות מועצות היצור. מועצות הייצור הן שותפות מעוגנות בחוק של הממשלה, הצרכנים, המשווקים, ובעיקר החקלאים, ובאמצעות מועצות אלה מווסתים את השוק והייצור החקלאי. יש לחתור לכך שגם בישראל יהיה מצב חקיקתי דומה.

שלמה לשם הוא כלכלן, יו"ר אגף המשק בהתאחדות חקלאי ישראל, ועוסק במשך שנים בהשלכות הגלובליזציה על הכלכלה והחברה.