החלטת הכנסת להמשיך ולהתיר העסקה בלתי מוגבלת של עובדים באמצעות קבלני כוח אדם גלויים ומוסווים, פוגעת ב-200 אלף איש ואישה בערך. היא שוללת מהם את זכויות האזרח ואת זכויות העובד שלהם. החלטת הכנסת להתיר העסקה בלתי מוגבלת כזאת גם בשירות המדינה, עלולה להתגלות כמהלך מכוון לפירוקו של שירות המדינה.
ביומו האחרון של מושב החורף (13.3.02), התבקשה הכנסת למעשה לקבוע את דרכו של שירות המדינה: האם תתחיל לשקמו, או שמא תאיץ את ניוונו. 56 חכ"ים לקחו חלק בדיון, 33 מהם תמכו בהמשך ניוונו של שירות המדינה (civil service).
ההצבעה בכנסת נערכה באופן שמי, ופרוטוקול הישיבה הנציח את שמות התומכים בניוונו-למעשה של שירות המדינה. ממפלגת 'ישראל-אחת' ('העבודה' בשמה הנפוץ) תמכו בדחיית "חוק פרץ" החברים קולט אביטל, אפי אושעיה, דליה איציק, איתן כבל, רענן כהן, סופיה לנדבר, אופיר פינס, חיים רמון ואברהם שוחט; מ'הליכוד' תמכו בדחיית החוק מיכאל איתן, זאב בוים, נעמי בלומנטל, אברהם הירשזון, אלי כהן, ציפי לבני, דני נווה, רובי רבלין, יובל (יש הוכחה לקיומו של האל) שטייניץ, מאיר שטרית, סילבן שלום, אריאל שרון; מ'ש"ס': נסים דהאן, נסים זאב, עופר חוגי, אלי ישי, יצחק כהן, רחמים מלול; מ'שינוי': ויקטור בריילובסקי, יוסף לפיד, יהודית נאות ואברהם פורז; וממפלגת 'המרכז' רוני מילוא ודן מרידור.
מיותר לציין שהברירה שהוצבה בפני הכנסת לא נוסחה במונחים של 'שיקום' או 'ניוון'. הצבעה מס' 46 נערכה כעניין טכני כביכול: דחייה בשנה של מתן תוקף לסעיף 12א(א), לתיקון התש"ס-2000, בחוק העסקת עובדים על ידי קבלני כוח אדם התשנ"ו-1996.
החוק ושירות המדינה
כמובן, לא מדובר בענין טכני. 'תיקון התש"ס', הידוע בכינויו העממי "חוק עמיר פרץ", שמגביל את פעולת חברות כוח האדם, נועד בין השאר למנוע למעשה את פירוקו של שירות המדינה. תהליך פירוקו של שירות המדינה התאפשר באמצעות ריסוק תקנון השירות, המופקד על מציאת האיזון בין הדין המשמעתי החל על העובד, לבין הסכם העבודה הקיבוצי המגן עליו.
בהצבעתם, אפשרו חברי הכנסת למדינה להמשיך ולהפעיל את שירות המדינה באמצעות מספר גדל והולך של אנשים שאינם עובדי מדינה, וזאת באמצעות חברות כוח אדם. במשרדי הממשלה שורר בעשור האחרון בתחום זה אי-סדר רב: אין מבחנים, אין השתלמויות, השיבוצים נעשים באקראי וקיימת תופעה של העסקת 'פסולי שירות', כלומר העסקתם של אנשים נעדרי השכלה, בעלי רישום פלילי או כאלו שכישורם מסתכם בקרבתם המשפחתית לממונים. אנשים אלו פטורים כמובן מחובת הנאמנות לשירות המדינה ומעול משמעתו. לעומתם, אלה מבין עובדי שירות המדינה שאינם בני חסות של פוליטיקאים ומנהלים אינם מוגנים גם משרירות לב, הטרדה כללית ומינית וקיפוח בתנאי השכר.
הסעיף שתחולתו נדחתה בשנה, נועד לכפות על המדינה לעשות סדר על ידי כך ששירות המדינה יופעל על ידי עובדי מדינה ראויים. הסעיף דרש למעשה ממשרדי הממשלה, לקלוט לשירות רק את הראויים לכך כמו גם להרחיק מהשירות את הלא-מתאימים. הצבעת החכי"ם כמוה כהצהרה, כי ממשלות ישראל מאסו בשירות מדינה יציב, חוקי, מסודר, מוסדר, מקצועי וחסר פניות. הצבעה זו אומרת למעשה, כי המדינה מעדיפה מצב נוח יותר: בריתות אינטרס בצמרת, פרולטריון של "צווארון ורוד" בתחתית, ודרג ביניים עייף, נואש, מנוכר ונשחק בתווך.
שירות המדינה – תמונת מצב
שירות מדינה כזה דומה לגוף כרות ראש וקרוע גפיים. פלא שהוא עדיין נושם. ראשו של שירות המדינה הישראלי נערף כבר בתחילת שנות ה-90', כאשר במסגרת ההחלטה "להכיר בייחודו של סגל המינהל הבכיר" (כהמלצת הוועדה לבדיקה כוללת של שירות המדינה משנת 1989), הוכפלו והושלשו שכרם והטבותיהם של פקידי הממשלה הבכירים ביותר, תוך ניתוקם מסולם השכר של שירות המדינה. מהלך כזה גזר כמובן שינוי באוריינטציה של הפקידים הבכירים: את מקום הנאמנות לשירות וליעדיו ואת מקום הדאגה לעובדיו, תפסה הנאמנות ל"בוסים", שבידם ניתן הכוח למנות מנויים ולהחתים על חוזים. ומי הם "הבוסים"? הם היו ועודם ראשי האוצר.
באשר לדרג הביניים, הרי שחוזי הבכירים חסמו את מסלול הקידום של המנהלים בדרג זה: בהיעלם השכבה העליונה בסולם השכר הממשלתי, נבלם גם השיפור בתגמולם הכספי. מנהלים רבים ביקשו להסתפח למועדון הבכירים, ושמחו לשלם את מחיר ההתנתקות מן ההסכם הקיבוצי. מהלך כזה הביא כמובן לביטול השותפות בינם לבין הכפופים להם.
ובדרג התחתון החליטה המדינה להחליף את עובדי המדינה שלפחות נהנו ממעמד וזכויות, בעובדים ללא מעמד וללא זכויות. ומאחר שהמדינה איננה יכולה להעסיק עובדים שאינם עובדיה, הוזמנו קבלני משנה לביצוע חוזי ההתקשרות. קבלני המשנה שימשו למעשה כחיץ משפטי בין המדינה לבין מי שהפעיל את מדיניותה בפועל. הפרולטריון החדש הזה מועסק בראשית המאה ה-21 על פי תפיסות שקבעו את תנאי העסקתו של הפרולטריון המקורי בראשית המאה ה-19: בשכר יומי או שעתי; ללא ייצוג; ללא הגנה; וללא אפשרויות קידום מקצועי.
נתונים כוזבים כדרך להפרטה סמויה
למעשה, מדובר כאן בהפרטה סמויה שלא קיבלה אישור חוקי מעולם. ההפרטה אינה נעצרת ברמה של פקידות זוטרה ושל עובדים בלתי מקצועיים, אלא היא שוטפת את כל המקצועות המשרדיים, את יחידות הלוגיסטיקה, התחזוקה והבינוי. ההפרטה פלשה אל תוך מערכות הבריאות והחינוך ומקיפה גם את דרג האקדמאים. אפילו כוחות הבטחון אינם חסינים.
בהופעתם בפני ועדת העבודה והרווחה של הכנסת ב-12.3 טענו נציגי האוצר, כי בשירות המדינה מועסקים "רק" 4000 עובדי חברות כוח אדם. אולם משרד האוצר הציג גם הפעם נתונים כוזבים, שכן הוא לא כלל את מספר המועסקים באמצעות "קבלני עבודה", המספקים 'שירותים' ולא 'כוח אדם'. למעשה, מספר האנשים המועסקים על ידי "קבלני עבודה" בשירות המדינה כולו מתקרב ל-20 אלף איש, שהם 30% מכלל השירות. כאמור, 33 חברי הכנסת שתמכו בדחיית יישומו של 'חוק פרץ' בשנה, מעמידים בסכנה מהותית, מוחשית ומיידית את שירות המדינה, המצליח לעתים קרובות למלא חלק ניכר מתפקידיו המתמצים במתן שירות איכותי לאזרח. בתנאים אלו, עד מתי יחזיק מעמד השירות הזה?
הגר אנוש היא יועצת עצמאית לזכויות עובדים. כיום היא מרכזת במסגרת האגף לדמוקרטיה של ההסתדרות החדשה, את צוות התפעול ליישום 'חוק העסקת עובדים זרים על ידי קבלני כוח אדם'