כפי שהדבר מצטייר בתקשורת ובקרב הציבור הרחב מצבן של 'תנועות הנוער' קודר למדי. הן נתפסות כפריט ארכאי-מוזיאוני השייך לעבר (המיושן בדרך כלל…), כחלק מ'תנועת העבודה', שהולכת ומתפרקת ומאבדת את הרלוונטיות שלה.
תמונה זו רחוקה מאוד מן המציאות. בעשר השנים האחרונות עוברות תנועות הנוער של 'החולצות הכחולות' תהליך של התחדשות והתעוררות. במסגרת ההתחדשות הוקמו גם 'תנועות בוגרים'; אלו הן מסגרות של קבוצות שיתופיות המוסיפות להתקיים לאחר הצבא, וחבריהן לוקחים חלק במשימות חברתיות. תהליך זה החל בתחילת שנות התשעים בתנועת 'הנוער העובד והלומד'. הוא התרחב לתנועת 'המחנות העולים' ולתנועת 'קבוצות הבחירה', וכיום ניצניו נמצאים גם ב'שומר הצעיר'.
בשורות הבאות נתאר את התהליך שהתרחש ב'קבוצות הבחירה' (שאנחנו משתייכים אליהן). סיפור זה יכול להמחיש את אופיו של התהליך המתחולל גם בתנועות הנוער האחרות. בגיליונות הקרובים נשתדל להביא את סיפוריהן של תנועות נוספות.
סיפורה של קבוצות הבחירה
'תנועת קבוצות הבחירה' צמחה מתוך התק"ם. היא הוקמה בשנת 1987 כמסגרת לנוער בקיבוצים. עד תחילת שנות התשעים, בדומה למה שקרה בתנועות אחרות, לא הוסיפו הבוגרים לפעול במסגרת התנועה לאחר שנת שירות ולמעשה הקשר עם התנועה הסתיים עם הגיוס לצבא. כך, הועמדו בסימן שאלה הרלווטיות של התנועה וזכות קיומה. הדברים הוחרפו על רקע התפרקותה של התנועה הקיבוצית. תהליכים אלה הבהירו שתנועה המעונינת להקים קבוצות שיתופיות של בוגרים, צריכה לחשוב מחדש כיצד לפעול.
ב-1995 השתחררו מהצבא ארבעה מבוגרי התנועה והחליטו לגור יחד בקיבוץ חנתון ולקחת על עצמם את ריכוז התנועה. באותן שנים היתה 'קבוצות הבחירה' בתוך ה'נוער העובד והלומד', והתחדשות שהתרחשה שם השפיעה על תכניותיהם. עיקר השינוי היה ליצור מסגרת שתמשיך את תנועת הנוער אחרי הצבא (משמעות ההגשמה בתנועת 'החולצה הכחולה' היתה מתמיד להצטרף כגרעין לקיבוץ). כדי לנסות וליצור 'תנועת בוגרים' כזו, נעשו שני צעדים משמעותיים: הראשון היה להתחיל מהלך של גיבוש הש"שנים של התנועה (חברים העושים שנת שירות בהדרכה בתנועה, בזמן שבין סיום התיכון לגיוס) כגרעין לנח"ל. השני היה לאסוף קבוצה של בוגרי תנועה למפגשים שבועיים, במטרה לבדוק אפשרות של מעבר לחיים משותפים כקבוצה.
לשני הצעדים האלו היו 'חבלי לידה' לא קלים, ובסופו של דבר הם נשאו פרות: כיום חלק ניכר מהש"שנים מתגייס בתור גרעין לנח"ל. מסלול הנח"ל עצמו השתנה. 'פרק ההאחזות' הוחלף ב'פרק משימה'. שינוי זה מבוסס על ההנחה שהמשימה החשובה ביותר כיום בחברה הישראלית אינה דווקא בהתיישבות כי אם בתחום החברתי. על כל פנים, ב'פרק המשימה' מתגוררים חברי הגרעין בעיקר בעיירות פיתוח ובשכונות למשך שנה, ונרתמים למשימות חברתיות (עבודה בבתי ספר, מתנס"ים, מרכזי קליטה, הפעלת מועדניות וכו'). ב'פרק המשימה' יכול גם הגרעין לבדוק את האפשרות להמשיך בחיים דומים לאחר השחרור הצבאי.
חיים בשיתוף
ב-1998, לאחר כשנתיים-שלוש של מפגשים שבועיים, החליטו חברי קבוצת הבוגרים לעבור לחיות ביחד בטבעון. בקיץ 2000 הוחלט לעבור לגור במגדל העמק (במעבר חגיגי זה נקרא שמה של הקבוצה 'בוסתן'). באותו זמן השתחרר גרעין 'תשרי' מהצבא. זה היה הגרעין הראשון שעבר את המסלול החדש במלואו והחליט להמשיך בחיים משותפים כקבוצה לאחר השחרור מן הצבא. בדומה ל'בוסתן' החליטה גם קבוצת 'תשרי' להתמקם במגדל העמק. במהלך השנתיים שלאחר מכן השתחררו שתי קבוצות נוספות מהצבא, 'ינשוף' ו'רוצה ויהיה' והצטרפו למרחב הקבוצות במגדל העמק.
באותו זמן עדיין לא היה מושג ברור מהי 'תנועת בוגרים': איזה אופי יהיה לקשרים בין הקבוצות? כיצד יתקבלו החלטות בין קבוצתיות? מה ישתייך לתחום הקבוצתי ומה לתחום הבין קבוצתי?
בזמן המעבר למגדל העמק נטבע המושג 'קיבוץ קבוצות'. מאחורי מושג זה עומדים שני עקרונות: אחת, שיישמר קיומה האוטונומי של כל אחת מן הקבוצות. השנייה, שיתקיים מרחב משותף בין קבוצתי. השאלה, אילו תחומי חיים שייכים לתחום הקבוצה ואילו למרחב הבין קבוצתי, מעסיקה אותנו מאז.
המעשה החברתי
אופיו של המעשה במגדל העמק מתעצב תוך כדי פעילות. עם הזמן נוצרו עוד ועוד מרכזים משימתיים והתהווה מעין 'משק עבודה חינוכי'. בין המרכזים המשימתיים שהוקמו היו: מרכז למידה 'תשרי', הפועל לצמצום הפערים בחינוך, 'בית שוקו' – 'חברת ילדים' שכונתית, 'קבוצת צעירים' – קבוצת מפגש לצעירים מהקבוצות וממגדל העמק, 'ינשופיה' – מרכז תגבור לימודי בתוך בית ספר יסודי, 'קיפוד' – מרכז הפעלה לילדים. בנוסף לכך הוקם מרכז סמינרים 'שחר', העורך סמינרים לבתי ספר תיכוניים בנושאי חברה ותרבות, ומדגיש בפעילותו את סוגיית 'הצדק החברתי' מפרספקטיבות שונות, וכן נכנסה קבוצת עבודה ל'מוזיאון יפעת' לראשית ההתיישבות.
בנוסף לכל אלה, האחריות על תנועת הנוער מוטלת גם היא על הבוגרים. מספר גדול של בוגרים לוקח חלק בפעילות התנועה, כמדריכים בוגרים, רכזים ועוד.
במסגרת ה'המשק המשותף' של הקבוצות אנחנו מנסים ליצור מערכת כלכלית מיוחדת, המאופיינת בחלוקה צודקת ושוויונית, ועם זאת לשוות לחלוקה זו אופי אנושי ולא מכני. לכל קבוצה נשמרת אוטנומיה להחליט על אופי התנהלותה הכלכלי ומידת הערבות הפנימית בתוכה.
כיום, כאשר מרקם החיים המשותף הולך ומתרחב, מתעוררות שאלות רחבות ויסודיות, המטרידות אותנו: המוטיבציה לקיים את מרכזי הלמידה נובעת מביקורת על הפרטת מערכת החינוך ועל העמקת הפערים בחינוך. אולם, פעילות זו עלולה לחזק את מגמת ההפרטה, הדורשת להסיר את האחריות הציבורית מתחומי החינוך והרווחה. כיצד אפשר לפתור את המצוקות הקיימות בשטח, ועם זאת להיות שותפים למאבק הציבורי למען חיזוקה של מדינת הרווחה? שאלות נוספות קשורות לעיצוב חיינו המשותפים כבוגרים. הדיון בכל זה נמצא רק בראשיתו. יש לנו מחשבות על אופן בנייתה של מערכת חברתית אנרכית, תוך התמודדות עם השוני הרב הקיים בין השותפים (צעירים-מבוגרים, מדריכים-חניכים ועוד). וכן יש לנו מחשבות על האיזון בין רצון לעשיית מעשה משותף ובין ההבדלים הקיימים בין החברים בקבוצות, למשל בתחומי העניין.
כיום נמצאים במגדל העמק כ- 40 בוגרי צבא ב-4 קבוצות בגילאים 22-32. לכל השכבות הצעירות יותר יש גרעינים בצבא, ופעילותה של תנועת הנוער הולכת ומתרחבת.
תנועת קבוצות הבחירה, ותנועות הנוער הציוניות-סוציאליסטיות בכלל הן כיום גורם תוסס, המהווה גרעין מרכזי להתחדשות התנועה השיתופית בישראל. ברחבי הארץ חיים כיום מאות צעירים בוגרי צבא, הבוחרים לחיות בקבוצות שיתופיות במסגרת התנועות ולהאבק על דרכה ועל דמותה של החברה הישראלית במאה ה-21.
