במאמרו של אבי בראלי 'מה סוציאליסטים יכולים לעשות עכשיו' הוא משרטט את התהליך העשוי, לדעתו, להביא למהפכה חברתית בישראל. תמצית טיעונו של אבי היא כזאת: מרכז הכובד של הפעילות החברתית כיום הוא הפעילות במסגרת עמותות ציבוריות. יש להרחיב את פעילות העמותות הללו ולהעמיק את שיתוף-הפעולה ביניהן. אולם, לדעתו, מתחייבת ההכרה, שכוחה של הפעילות במסגרת העמותות מוגבל: ברגע שיהפכו לגורם מאיים מדי (דהיינו, משמעותי מספיק), תימצא הדרך לעצור פעילות זו על ידי "כוחות החזקים ממנה בהרבה". אבי אינו מפרש מהם בדיוק אותם כוחות, אולם התשובה לכך ברורה: הכוונה בהכרח לגורמים המממנים ונותני החסות לפעילות העמותות – גורמי הון פרטיים (קרנות ותורמים שונים) וציבוריים (עיריות ומשרדים ממשלתיים), שלעולם יהיו חזקים יותר מן העמותות התלויות בהם להמשך פעילותן. יכולת-ההשפעה של העמותות מוגבלת, כמובן, על-ידי כוחות פוליטיים, המשפיעים בדרכם על שאלות המימון וקביעת המדיניות. על כן, סבור אבי, חיונית גם התארגנות פוליטית שתתמודד בבחירות ברמה המקומית וברמה הארצית. מוקד-כוח פוליטי כזה יתן גיבוי לעמותות, הפועלות מחוץ למגרש הפוליטי או בשוליו.
אין בכוונתי לחלוק על עיקרי דבריו של אבי, אלא להציב לדיון צלע שלישית, נוספת על העמותות וההתארגנות הפוליטית, צלע שלדעתי היא חשובה ביותר, ואף חיונית להשגת שינוי חברתי. כוונתי לתחום השירות הציבורי, שאותו יש לחזק ולטפח, על ידי התגייסות לשורותיו והעצמת הגורמים החיוביים שכבר קיימים בו.
אין צורך להכביר מילים על קריסתו של השירות הציבורי: השירות מדולדל ממשאבים, ואינו מאפשר גם למי שרוצה בכך לבצע עבודתו נאמנה ולספק שירות איכותי ומקצועי. בשל סרבולו והתגמולים הנמוכים שהוא מציע אין השירות הציבורי מושך מספיק כוח אדם איכותי ומסור לשורותיו, ולכל היותר הוא משמש קרש קפיצה למקום העבודה הבא – במגזר הפרטי. מסיבות אלה גם הפך השרות למסואב ובלתי ענייני באופן קבלת ההחלטות והקידום בו. הוא הפך מנוכר למרבית האזרחים, והאמון שהללו רוחשים לו הולך ופוחת מיום ליום. חלקים ניכרים באוכלוסיה מגלים שהנגישות שלהם לשירות הופכת קשה יותר, אולי בלתי-אפשרית. רבים מבינינו, שבחרו לפעול בתחומים החברתיים מתוך עמותות וארגונים פרטיים, ודאי מזדהים עם הטענות הללו, ואפשר שסיבות אלה ממש הביאו אותם לפעול מחוץ למסגרות הממלכתיות.
אולם אל לנו להתעלם משני עניינים קריטיים: ראשית, בבסיסו של כל חזון מציאותי על חברה אחרת מצוי שירות ציבורי רחב ואפקטיבי (כזה המעניק לכל האזרחים את מרבית השירותים באופן שוויוני ואיכותי). שנית, ככל שגורמים פרטיים נוטלים לידיהם תפקידים חברתיים, הם גם מסייעים בריקונו מתוכן של השירות הציבורי ובהפרטת השירותים החברתיים במדינת ישראל (מבחינה זו העמותות החוץ-ממשלתיות הן גורם פרטי, גם אם הן נתמכות בחלקן על ידי מימון ציבורי). הדבר חייב לעמוד לנגד עיני כולנו: בטווח הארוך, הגברת פעילות העמותות היא הרסנית לחברה הישראלית. התלות של העמותות בגורם מממן פרטי (או ברצונו הטוב של הפקיד האחראי על הקצאת הכספים במשרד הממשלתי) היא תלות משחיתה. התחרות בתוך 'שוק' העמותות מחלישה את כוחן ואת יכולתן לשתף פעולה. לעתים קרובות נערכת התחרות הזאת בדיוק באותם אמצעים להם מבקשים אנו להציב אלטרנטיבה. ומנגד: משרדי הממשלה מוותרים – בקלות בלתי נסבלת – על ביצוע תפקידים חיוניים שלהם, ומעבירים תפקידים אלה למספקי שירותים שונים, דוגמת העמותות. מגמות אלה מובילות להפרטה טוטאלית של החברה ולריסוק מדינת הרווחה. העמותות עלולות להפוך, בתנאים אלה, לחלק ממנגנון השוק הקפיטליסטי הדורסני.
כדי לעצור את התהליך הזה יש לשקם את השירות הציבורי. לשם כך יש להפנות אליו אנשים ראויים, או, אם לדבר במלים מפורשות, להצטרף אליו בעצמנו. אכן, קשה לרבים מאיתנו לדמיין את עצמם מתגייסים כיום לשירות הציבורי. חלק מאתנו אף "היו שם" ונפלטו כשפקעה סבלנותם. אולם, מי ששואף לשינוי אמיתי בישראל, ואינו חפץ רק לשחק בפוליטיקה או להשתעשע באוטופיה, חייב להבין שתפיסת עמדות משמעותית בשירות הציבורי – מן הדרג הנמוך ועד לגבוה ביותר – היא חיונית. רק היא יכולה להוביל, בסופו של דבר, להתנהלות חברתית אחרת בישראל, שכן, לדעתי, שינוי מדיניות אפקטיבי ניתן לעשות רק 'מבפנים'.
את השינוי יעשו המורה הפוגשת מדי יום את תלמידיה בכיתה; העובד הסוציאלי המגיע לביתם של נתמכי סעד; מנהלת המתנ"ס המהווה מרכז לכל חברי הקהילה בו הוא מצוי; פקיד במוסד לביטוח הלאומי הנדרש להכריע בוועדת חריגים שבסמכותו; סניגורית ציבורית המספקת הגנה לנאשם חסר יכולת; ואולי, בעתיד טוב יותר, גם פקיד האוצר המעצב תוכניות כלכליות. כל עובד כזה, בתמיכה ובהעצמה המתאימה, יוכל בבוא היום להיות מנהל בית הספר שהשפעתו וכוחו רבים; ראש העיריה האחראי לרווחת תושבי העיר; מנכ"ל משרד העבודה והרווחה השולט בתקציבי ענק; פרקליט המדינה המגבש מדיניות העמדה לדין; הממונה על השכר במשרד האוצר הקובע מדיניות כלכלית.
כמובן, אין די בהצטרפות לשירות הציבורי. נדרשת פעולה נמרצת שמטרתה לאתר, ללכד ולהעצים את הגורמים החיוביים שכבר נמצאים בתוך המערכת, ולמנוע את שחיקתם של המצטרפים אליה. לטענתי, שני קווי פעולה אלה צריכים לעמוד היום במרכזה של ההתארגנות הפוליטית המדוברת. רק בשלב השני (אשר עשוי להתעכב עוד זמן רב), תוכל התארגנות כזאת לתרגם את אחיזתה בשירות הציבורי להתמודדות אפקטיבית בבחירות. כדי לממש מטרות אלה נדרשת עבודה רבה וחשיבה יצירתית. בין השאר נחוץ עיסוק משמעותי בעיצוב דמותו של השירות הציבורי הרצוי (במאמרו ציין אבי בראלי, שיש לחשוב מחדש אודות דמותה של המפלגה הסוציאליסטית. ברור שגם ביחס למבנה השירות הציבורי נדרשת חשיבה מחודשת). אף שהדבר נראה כפרדוקס, אפשר שלצורך מימוש מטרות אלה, יש להמשיך ולפעול בשלב הזה גם במסגרת עמותות וארגונים חוץ-ממשלתיים.
החזון ארוך הטווח המוצע כאן נטול, אמנם, תהילת גיבורים. זוהי מהפכה אטית ושקטה, אשר לא תכסה את הרקיע בדגלים אדומים כדם. עיקרה עבודה קשה שעלולה להתיש ולייאש את חלקנו. אבל המהפכה השקטה הזו עשויה להבטיח את עתיד ילדינו.
ענת חולתא היא עובדת ציבור