'חברה' הוא כתב עת של סוציאליסטים ישראלים. אנחנו מאמינים שחברה ראויה לשמה והנהגה חברתית ראויה מחויבות למאמץ מודע להתגבר על המפריד בין בני האדם ולבסס את יחסיהם על צדק, על שיתוף ועל שוויון. אנחנו מאמינים שהמחויבות לכלל היא יסוד מיסודות חייו של היחיד, וחברה חייבת להיות אחראית לחיי אנשיה ולרווחתם. בניגוד אפוא למגמות ההפרטה, הפירוק והפיצול – אנחנו רוצים לסייע לחידוש השיתוף והשוויון בישראל, למען הישראלים, למען החברה הישראלית.
מדינת ישראל נעשית דומה יותר ויותר למדינת עולם שלישי: אידאולוגיה כוזבת שמאדירה חלק מזכויות האזרח (כגון חופש הקניין והעיסוק) וכך מסתירה העמקה מתמדת ועקבית של הפערים החברתיים ורמיסת זכויות בסיסיות לא פחות, כמו הזכות לחינוך הולם ולבריאות ואפילו הזכות לחיים עצמם; חברה מגזרית, שכונות סגורות, משטרות פרטיות, תרבות המונים וולגרית; מיטב השרותים למי שהפרוטה מצויה בכיסו לעומת שרותים ציבוריים עלובים שאינם מאפשריים חיים אנושיים; שחיקה מתמדת בחייהם של העובדים המבוססים או ליתר דיוק המבוססים-לשעבר; ופוליטיקה לא-פוליטית, פוליטיקה תקשורתית שאינה עוסקת בבעיות הממשיות של בני האדם אלא בדרך של גירוי ובידור.
כל זה אינו גזרת גורל: הפערים הכלכליים הם לא אסון טבע. יש קשר ישיר בין מדיניות הריבית של השלטון לבין האבטלה והפערים החברתיים. אפשר לשנות את המסלול. זה תלוי בנו. באין שותפות חברתית אמיתית אין חופש. חברה שרבים מאזרחיה לא יוכלו להקנות לילדיהם חינוך מהוגן, ולא יוכלו לדאוג כראוי לבריאותם – בחברה כזו אין חופש, אלא מראית עין של חופש. יש קשר ישיר בין העדר סולדריות ועירעור האתוס המשותף לבין הפערים הכלכליים והחברתיים.
סולידריות חברתית לא תיתכן בלי חינוך יסודי ושיטתי המפתח אצל בני החברה יכולת להבין את המציאות החברתית, לבקר אותה ולפעול בתוכה כדי לתקן אותה. לכן חיוני לנו חינוך תבוני שמטפח אזרחים פעילים, לא צרכנים סבילים ומוגבלים. ולכן חיוני לנו חינוך לכל, המאפשר פתיחה שווה ככל האפשר לכל אחד, ללא כל אפליה, ומעצב אזרחים סולידריים ומחויבים לחברה ולערכיה הדמוקרטיים. לא יתכן חינוך בעל אופי כזה ללא תיקון החברה עצמה כך שבנותיה ובניה יוכלו לחוש שהם עומדים להיות בעליה של החברה. במלים אחרות, דמותה המוסרית של החברה והחינוך תלויים זה בזה: הסולידריות החברתית מבוססת על חינוך, אבל "חינוך לערכים" בחברה דורסנית הוא מחווה פתטית חסרת השפעה, הטפת מוסר תלושה. חברה יכולה להצליח בחינוך רק אם היא סולדרית ומשתפת. כאן מקום החיבור האמתי בין חינוך ובין תיקון החברה, בין הדמוקרטיה ובין הסוציאליזם.
בגליונות כתב העת נסמן אפשרויות לחברה אוטופית, אידיאלית, חברה שאנחנו שואפים אליה, וכזו שאכן יכולה להתקיים. נשתדל לדבוק ברוח שהניעה את אוסקר וויילד לכתוב כי "מפת עולם שלא מסומנת בה הארץ אוטופיה, לא ראויה אף שנביט בה, כי חסרה בה הארץ האחת שהיא חוף-המבטחים של האנושות". ננסה לסמן את ארץ 'אוטופיה', את החופים שאפשר להגיע אליהם, את הדרך לחופים אלה.
האם ההצעות שנציע הן מעשיות? האם יתכן שכל ילד בישראל יזכה בחינוך הולם? האם אפשר להבטיח בריאות ללא תנאי? למנוע עוני? התשובות לשאלות האלה הן חיוביות. הנכסים הציבוריים בישראל יכולים לאפשר זאת, והם צריכים לאפשר זאת משום שנכסי הציבור שייכים לציבור; המדינה שייכת לאנשים; כל העושר החומרי והרוחני הוא פרי של מאמץ חברתי משותף, ולכן פירות העושר חייבים להתחלק באופן שווה יותר. אפשר להוכיח את הטענות הללו, ונשתדל לעשות כן בגליונות של 'חברה'.
לא תתכן סוציאל-דמוקרטיה ללא בירור ועיון שבמרכזם אדם עצמאי, בעל שכל ישר, היודע להבחין, להתבונן, להכיר במורכבות, להציע הסברים, לברור בין חלופות, בין דרגות של רוע ועוד יותר מכך: בין אפשרויות של טוב. כתב העת 'חברה' יתהווה לאור העקרונות האלה. הוא יימנע מטהרנות אך ידבוק באתוס חברתי מוסרי. אנחנו מוכרחים לעסוק באופן שיטתי ומתמשך בגבולות האוטופיה, ב"מה", ב"איך" ובזיקות שביניהם. זהו יעודו של כתב העת 'חברה'. הוא יהיה במה לרעיונות, להשגות על רעיונות, להשוואות לתקופות ולמקומות אחרים, לחשיפה של פגעי ההפרטה והניכור החברתי ולחשיפת האפשרויות המעשיות לעצב חברה ישראלית אחרת, מעוגנת בערכים ובאינטרסים של הישראלים.
__________________________________________________
המערכת:
חברה יוצא באחריות יסו"ד – ישראל סוציאל-דמוקרטית
עורכים: מורן סבוראי, אודי מנור, גילי גופר
מערכת: יפתח גולדמן, אבי בראלי, דודי נתן, ניר מיכאלי
עזרו גם עפר סיטבון וגדעון כץ