מערכת הצדק הישראלית מאורגנת לתת שרות בעיקר לעשירים
‘מבחן בוזגלו’ – ציון בלתי מספיק למערכת המשפט הישראלית
בישראל אוהבים לדבר על מבחן בוזגלו ועל היכולת של מערכת המשפט הישראלית לערוך משפט צדק שיוויוני לחלש ולחזק, לעשיר ולעני, לבעל השררה ולאזרח הפשוט, לאליטות ולפועלים, למזרחיים ולאשכנזיים. אך מי שמסתכל ובוחן את מערכת המשפט או את מערכת השילטון המתקיימת מכספי משלם המיסים ואמורה לשרת אותו, אינו יכול שלא לתמוה, ואף לתפוס את ראשו בשתי ידיו בכעס, תדהמה וחוסר אונים, בראותו כמה מערכת זו איננה שוויונית.
המתורגמן כמשל
מערכת הצדק הישראלית מחייבת העמדתו של מתורגמן לרשותו של כל נאשם בדין פלילי כחלק מההכרה בזכויותיו הבסיסיות להבין את ההליך המתנהל נגדו. אולם אם התביעה היא אזרחית מערכת המשפט הישראלית אינה מעמידה מתורגמן לנתבע וזאת גם אם הוא עולה חדש מחבר המדינות או אזרח הדובר ערבית בלבד. במקרים רבים התביעה אינה מוצדקת, אולם אם אין ביכולתו של הנתבע לשלם עבור מתורגמן הפסדו בהליך כמעט ודאי, וזאת רק כיון שאינו מצליח להבינו ולהתגונן כראוי. כלומר, המערכת השילטונית אינה מאפשרת זכות בסיסית – שמי שננקטים נגדו הליכים משפטיים יוכל להבין את ההליך המתנהל נגדו. היא אינה מספקת לכך פתרון, אלא מניחה שאותו אדם צריך למצוא לעצמו פתרון באופן עצמאי. אולם הנחה כזאתפוגעת בהכרח בשכבות חלשות באוכלוסיה.
ועדות ערר במקום עורכי דין כמשל
זאת ועוד, החוק הישראלי מאפשר לאזרחי המדינה לערער על הליכים בירוקרטיים ואחרים הננקטים נגדם, אך באין לרוב הרוצים להתלונן, אפשרות לשכור את שרותיהם של עורכי דין, אין הם מודעים כלל לקיומן של ועדות הערר המיועדות לכך, למשל במשרדי השיכון, הביטוח הלאומי, משרד הפנים, ולכן אינם יכולים כלל להגיע אליהם. בנסיבות כאלה, גורלם של אזרחים נחרץ מבלי שנתנה להם האפשרות להציג את גרסתם, שבמקרים רבים היתה מסירה מהם כל חשד ותלונה.
עצם הפיכתו של כל אזרח המבקש לקבל סיוע ממשלתי, המגיע לו על פי חוק, לחשוד בפוטנצייה היא שערורויה בפני עצמה, שלא לדבר על שלילת זכאותו לאחר שזו הוענקה לו מבלי שניתנה לו האפשרות להגיב ולהגן על עצמו בניגוד גמור לפסיקת בית המשפט העליון. ואין פוצה פה ומצפצף.
חוות דעת רפואיות כמשל
על בעיה דומה ניתן להצביע ביחס לחוות דעת רפואיות הנדרשות בביטוח הלאומי. כל הזקוק לחוות דעת כזאת מקבל אותה באופן אוטומטי מרופא שהביטוח הלאומי משלם את שכרו. רופא כזה נבחר על ידי פקידי ביטוח לאומי, ולכן הסיכוי להטייה של חוות הדעת שלו (הטיה לקולה, שפוגעת באינטרס של האזרח) הינו גדול במיוחד. בעלי הממון יכולים תמיד לערער על חוות הדעת האלה באמצעות חוות דעת נגדיות ופרטיות שאותן הם משלמים בעצמם. ומה יעשו כל אלה שידם אינה משגת לשלם את אלפי השקלים לשלם עבור חוות הדעת? מדוע לא יחליט הביטוח הלאומי, לפחות, שזכותו של כל דורש חוות דעת רפואית לבחור לעצמו את הרופא הבודק? מדוע לא יקבע שר המשפטים שגם במקרים בהם מוגשת תביעה אזרחית על רשלנות רפואית ולתובע אין יכולת כלכלית להגיש את חוות הדעת הרפואיות להוכחת תביעתו, יסייע בכך בית המשפט במימון כזה או אחר, על מנת שהתביעה תוכל להשמע?
כסף, כסף תרדוף
מערכת הצדק הישראלית היא מבוססת כסף. מערכת הצדק הישראלי משרתת את מי שיש לו. אמנם הדין הפלילי מסייע בהליכים משפטיים של נאשמים אשר עומדים בקריטריונים שנקבעו בחוק בכל הנוגע למבחני הכנסה וכלכלה. אך רוב התיקים המתנהלים היום בבתי המשפט הם אזרחיים. יתרה מזאת, אלפי ועשרות אלפי תיקים, לא מגיעים כלל לבתי המשפט כיון שלבעלי הדין, אין יכולת להתמודד, כלכלית עם ‘האתגר’ המשפטי.
לא מזמן ראינו כיצד תוקף אלי הורוביץ את הפרקליטות על שהעיזה להעמידו לדין באשמת עבירות מס. לשימחתו של הורוביץ הוא יכול היה להעסיק את טובי עורכי הדין אשר בערעור לבית המשפט העליון הצליחו לשכנע בחפותו של מרשם. ומה קורה לאזרח הקטן כאשר מס הכנסה מחליט לפסול את הדיווחים שהגיש ובעקבות כך הוא מוצא את עצמו לפתע במעמד של פושט רגל, במקרה הטוב, או כאסיר צווארון לבן במקרה הרע?
הגיע הזמן ששר המשפטים, שר האוצר והיועץ המשפטי לממשלה, כמו גם נשיא בית המשפט העליון, יכריזו כי הצדק שווה לכולם.
צדק חברתי משמעותו סיוע הדדי של השכבות החזקות לשכבות החלשות מתוך הכרה בעובדה כי המערכת השילטונית איננה יכולה לספק את כל צרכי אזרחי המדינה המגיעים להם על פי החוק והמוסר.
צדק חברתי משמעותו רצון אמיתי של האחד לעזור לאחר מתוך הרגשה פנימית עמוקה כי העזרה מועילה לשני הצדדים.
כשיהיה צדק חברתי אמיתי, תהיה מערכת הצדק הישראלית הוגנת ופתוחה לכל אזרחיה.
שרי רבקין היא מנכ"ל עמותת ‘ידיד’, המפעילה מרכזי זכויות וסיוע משפטי חינם בקהילה.