עיבוד ותרגום – אודי מנור
סקירה זו היא עיבוד למאמר שפורסם בכתב העת COMPUTER בנובמבר 1998. כותב המאמר, נוויל הולמס, הוא מרצה בכיר באוניברסיטת טזמניה [אי לא קטן מדרום מזרח לאוסטרליה]. נוויל הולמס איננו היסטוריון, איש מדע המדינה, או פילוסוף, אלא מרצה בביה"ס למחשבים!! ואפשר לשאול: מה יקרה למרצה ישראלי בביה"ס למינהל וכד' שיעיז אפילו לחשוב במונחיו של הולמס, לא כל שכן לבטא את ביקורתו ומסקנותיו? כותרתו של המאמר : THE MYTH OF THE COMPUTER REVOLUTION, אומרת כמעט הכל, אבל כדאי לקרוא את כולו, ואף להתכתב עם האיש: neville.holmes@utas.edu.au
רובנו תופשים את האינטרנט, או למעשה ה’WWW’, כהמצאה מהפכנית. אין ספק שהשימוש בו הולך ומתפשט באופן דרמטי והוא עוד ויתפשט. אלא שמה שנראה כמהפכה [revolution] היום, יראה כהתפתחות [evolution] מחר. מחשבים אישיים נתפסו כמהפכה בשנות השמונים; מערכות תפעול נתפסו כמהפכה בשנות הששים; טלגרף במאה ה-19; תחבורת נהרות במאה ה-18, וכן הלאה וכן הלאה. מחשבים אישיים ואינטרנט עוד יתקיימו כמה עשרות שנים, אך יתפסו כמרכיבים קטנים בהתפתחות הטכנולוגית.
נדמה שדברים אכן משתנים מהר ומהר יותר, אך זוהי אשליה. הדבר החדש נראה נוצץ ומחולל שינוי, ואנו נוטים לשכוח שהדבר הישן היה פעם חדש. לאורכה של ההיסטוריה אנשים נטו לחשוב שהם חיים בתקופות מהפכניות, אלה שבטווח הארוך מהפכות אלה יצרו שינויים קטנים בלבד. האימרה הישנה "ככל שדברים משתנים כך הם נותרים בעינם" מבטאת נקודה זו בדיוק.
מהפכה חברתית?
האם השינויים החברתיים העכשוויים מהווים מהפכה שטכנולוגיה דיגיטלית היא המאפשרת אותה? כשמתייחסים לעולם המפותח, הנטיה הרווחת היא להשיב בחיוב. אבל אני אינני מסכים. אפילו בעולם המפותח רק מיעוט עושה שימוש במחשבים, גם במחשב האישי. על פני כדור הארץ, רק אחוז קטנטן – פחות מאחוז אחד – הפעיל אי פעם מחשב. כפי שהדברים נראים, מצב זה ימשיל ללות אותנו. אפילו בארצות מפותחות המשתמשים המשמעותיים ביותר במחשב הם ארגונים גדולים וחזקים שהשימוש במחשב עושה אותם חזקים וגדולים עוד יותר. שינוי חברתי מהפכני לטובת הכלל איננו נמנה בין מטרותיהם.
מחשבים ורשתות אפשרו גלובליזציה. למרבה הצער, הגלובליזציה לא הביאה לרווחת הכלל אלה להגדלת הפערים בין עשרים לעניים. 'תכנית האו"ם לפיתוח' מדווחת כי הפער בין מדינות עניות ועשירות רק הולך וגדל, וכך גם הפערם בין עשירים ועניים בכל מדינה ומדינה.
הפערים הכלכליים החלו להצטמצם לאחר מלחמת העולם השניה וחזרו להתרחב כאשר השימוש במיחשוב דיגיטלי התרחב. אינני מאמין שזהו צרוף מקרים פשוט. אין זה גם צרוף מקרים שהעושר והכוח מתרבדים ככל שמחשבים ותקשורת מקדמים גלובליזציה בעסקים ובביורוקרטיה. המחשבים מאפשרים שליטה יעילה יותר של המעמד הבינוני במעמד הנמוך, לרווחתו של המעמד הגבוה.
עליית הניאו-פיאודליזם
השינויים החברתיים המתרחשים כרגע הם חלק מתהליך תיקון טבעי המשיב אותנו לפיאודליזם. אין שום דבר לא אנושי או 'לא טבעי' בפיאודליזם. משטר חברתי ממין זה היה ברוב הארצות המיושבות ברוב ההיסטוריה שלהן. דומה שהחברה שואפת לרבד באופן היררכי את חלוקת הכוח החברתי שלה. דווקא חרות, שוויון ואחווה, אינם טבעיים. אלו אידיאלים נשגבים. אלו שנאבקים להשגתם הינם אזרחים נאצלים ונערצים ביותר. 'פיאודליזם נתמך מחשב' – ניאופאודליזם – מרחיק אותנו מאידאלים אלו.
לניאו-פאודליזם יש כמה מאפיינים חדשים. ראשית, הוא גלובלי. שנית ומדאיג הרבה יותר, הוא משנה במהירות את האיזון החברתי. חברות פיאודליות הורכבו מארבעה מעמדות ראשיים: גבוה, בינוני, נמוך, ואלו שמחוץ לחוק [OUTLAW]. המעמד הרביעי אינו מוזכר בדרך כלל בספרי ההיסטוריה. זהו המעמד של ‘אלו שאינם לוקחים חלק’, כלומר זהו מעמד שכאשר הוא גדל יתר על המידה, נטייתו היא להרוס את הציויליזציה.
המעמד הרביעי מורכב היום מחסרי הבית, חולי הנפש, האנאלפאביתים, הפליטים, הפושעים הזוטרים. 'ארגון העבודה הבינלאומי' (http://www.ilo.ch) קובע שגודלה של קבוצה זו הוא יותר משליש מאוכלוסיית העולם, והמספר גדל והולך.בחברה הניאו-פיאודליסטית, מיחשוב תורם ישירות לגידולו של מעמד זה: טכנולוגיה דיגיטלית מחליפה עובדים מהמעמד הנמוך, שבסופו של דבר עוזבים מעמד זה ומצטרפים למעמד הרביעי. אם תהליך זה ימשך נקבל, בסופו של דבר, מרחץ דמים.
הניאו-פיאודליזם, כך אני חושש, הוא העתיד שלנו. אלא אם מקצוע המיחשוב יאמץ כמה אידיאלים נשגבים ויפעל באופן מתואם על מנת לנוע לעברם, ולא להתרחק מהם. הטכנולוגיה היא ניטרלית. השימוש בה מביא את הטוב או את הרע. הטלוויזיה למשל, יכולה היתה לסייע באופן נפלא לחינוך; במקום זאת נהייתה למכשיר המרכזי לפסיכולוגיית צרכנות. רשת האינטרנט עשויה להתפתח לכדי מכשיר עזר חינוכי נפלא. אלא שנראה שממשלות העולם מקדמות אותה לתפקד כמכשיר למסחר אלקטרוני. ההקבלה לטלוויזיה צריכה להיות מובנת מאליה, ועל העוסקים במיחשוב לבקר בחריפות את ההיבטים הגסים של התפתחות זו, כמו גם לפעול להבטיח שההיבטים השוויוניים של האינטרנט לא יטבעו בגל הגואה של ‘הרציונליות הכלכלית’.
אולי מה שנחוץ הוא הוראת ההיסטוריה החברתית והטכנולוגית כחלק מחינוכם של בעלי מקצועות המיחשוב. הדבר יוכל להיות בסיס לקידום מודע ופעולה מעשית לקראת רציונליות חברתית, כניגודה של רציונליות כלכלית.